"כן לציפור"
פרויקט שיקום קינון סיסי
החומות - מידע אודות הציפור
מאת: אמנון האן
לשמיעת קולם של הסיסים לחצו כאן.
סיסי החומות הן ציפורים נודדות מיוחדות במינן שמספרן
בעולם הולך ויורד.
הן קטנות בגודלן ומשקלן 55 - 35
גרם. צבען כהה, שחום שחור ועל הסנטר שלהן כתם לבנבן הגדול יותר אצל צעירים.
אין הבדלי צבע בין הזכרים לנקבות וההבדל היחיד שבאמצעותו ניתן להבדיל בין
המינים בעת טיסתם הנו בקולות הצהלה/ציוץ
שלהם כאשר טון הציוץ של הנקבות גבוה יותר מזה של הזכרים.
הקשר בין בני הזוג הוא קבוע ונמשך שנים רבות.
העובדה המדהימה ביותר הנה האופן שבו התאימו הסיסים את עצמם לטיסה.
זו הציפור המתמידה ביותר בתעופה, ומן המהירות הקיימות בטבע. ביכולתה להגיע עד כ– 70 מטר/שנייה (
בטיסה ישרה בעת המשחקים ותמרוני הלהטוטים הקבוצתיים המחזקים גם את הקשרים
החברתיים.
אורך גופן
והן פותחות אותו לרווחה כמניפה בעת רצונן להאט את מהירות הטיסה (אופייני
בטרם כניסה לקן) כבלמי אוויר של מטוס.
רגליהן קצרות ביותר ובעת הטיסה הן מוסתרות בין נוצות הבטן עד כי נראה שאין
להן כלל רגליים, ומכאן השם הלטיני
של הקבוצה אליהן הן משתייכות: "אפודידאה"
- חסרי הרגליים. כף הרגל קטנה מאוד ובניגוד לציפורים אחרות יש בה רק 4 אצבעות.
כל האצבעות פונות לפנים ומותאמות לתלייה, לטיפוס על קירות וצוקים ולזחילה
בכוון לפנים בלבד. הן אינן משמשות לעמידה או להליכה.
לאור כל התכונות הללו, הקן של הסיסים ימצא תמיד במקום גבוה והוא מרוחק כ-
יציאתן מהקן לאוויר, תוכל הציפור לצבור מהירות מספקת בעת נפילת ההמראה שלה
טרם שיחלו כנפיה להיות יעילות ולייצר
את העילוי הדרוש לה בכדי להתקדם.
עקב מהירות הטיסה הגבוהה שלהן, הן כמעט ואינן מאוימות על ידי ציפורי טרף
אחרות והן חשופות לטורפים רק כשהן בקן,
ולכן יחפשו קינים הנמצאים בגובה רב יחסית שפתח הכניסה אליהם צר ביותר. אין
להן כמעט אויבים בקרב בעלי כנף אחרים
והן אינן חוששות מבני האדם. מקרי המוות העיקריים נובעים בהתנגשויות בינן
לבין עצמן, או עם כלי טיס באוויר ומהסתבכות
בחוטים בעת הקינון. הן הסתגלו לקנן בקרבת מגורי האדם ומצאו את ארגזי הרוח
של גגות הרעפים כמקום אידיאלי.
הסיסים מתחילים לנדוד צפונה מיבשת אפריקה לאחר שיאו של החורף שלנו ומגיעות
אלינו בסביבות
לאירופה יגיעו רק בתחילת חודש מאי. הן נשארות לתקופה של 95 ימים בלבד ואז
יחזרו דרומה לאפריקה ימים ספורים לאחר המראתם
הראשונה של צאצאיהם.
הלהקה איננה מגיעה בבת אחת אל המושבה וקיימים 4 גלים של הגעה.
הקבוצה הראשונה הנה קבוצה מצומצמת של מקננים (קרויים גם מתרבים), שמשמשת,
כנראה, גם כגששים. ייתכן ואלו הם הצעירים
שבמתרבים ולכן הם בעלי כושר טוב יותר. כשבוע לאחר מכן תגיע קבוצה נוספת של
מקננים ומספר ימים לאחר מכן תגיע הקבוצה
העיקרית של המקננים. לאחר כחודש תגיע הקבוצה האחרונה שפרטיה אינם מקננים
והיא מורכבת מצעירים שטרם הגיעו לבגרות
מינית וממבוגרים שאינם מתרבים יותר. הללו יסייעו בשמירה על המתחם של המושבה
על ידי נוכחותם הקבועה באוויר באזור למתחם.
הן ניזונות מחרקים קטנים אותן הן צדות באוויר, בעיקר ברחשים ועכבישים קטנים
הנודדים באביב ומצויים בשפע. לכן, צורת מקורם
קצרה ורחבה, דמוית משולש, אך מפער הפה גדול ומותאם ללכידת הברחשים בעת
הטיסה בפה פעור.
פעילות זו של הסיסים מועילה לנו ביותר מאחר והם מרסנים עבורנו את כמות
החרקים שיכולים במהרה להפוך למטרד ואף לגרום לנזקים.
בתקופת גידול הצאצאים, יצוד הסיס כ-
אלא אוסף אותם בפיו בעזרת הרוק
המיוחד שלו (נקרא "סליווה" ומשמש גם כחומר
דבק בעת בניית הקן) לכדור קטן המכונה "בולוס",
שגודלו כחרצן זית, אותו יחדיר לגרונותיהם של גוזליו שבקן. חוקר הסיסים ירון
בייסר דווח שהיה עד לכדור האכלה שקוטרו הגיע לכ-
לסיסים חיים ארוכים וידוע על כאלו שהגיעו לגיל של 21
שנה.
האפרוחים שימריאו לטיסתם הבכורה שלהם מן הקן בו נולדו, לא יפסיקו לטוס
וישהו באוויר למשך של כ-4 שנים (!) רצופות עד שיגיעו
לבגרות מינית. אז יחלו לחפש קן פוטנציאלי ולאחר שיאתרו אותו יחפשו בת/ן
זוג, יחלו בחיזור, יזדווגו ויחלו לקנן ולגדל את גוזליהם שלהם בקינים.
הן ציפורים מיוחדות גם בנאמנותן הבלתי מתפשרת למקום הקינון ותמיד יעדיפו
לחזור לקנן בקן אותו הן מכירות, או יתפשרו על סביבתו
הקרובה ביותר הזכורה להן באזור מושבת הקינון.
הן חיות תמיד בלהקות ובתקופת הקינון יחזרו תמיד לאזור המתחם הקבוע שלהם
המכונה המושבה. הן כמעט ואינן טסות לבד ובעיקר
נראה אותן מתמרנות בקבוצות, מפליאות בלהטוטיהן עוצרי הנשימה.
במהלך שלושת חודשי שהייתן בארץ, יטוסו תמיד סביב מתחם המושבה, למעט אם מזג
האוויר יתחלף לסוער ואז יתרחקו מהאזור ויחזרו
מייד עם שוך הסערה. במקרה ומזג האוויר הסוער מגיע במהלך תקופת הדגירה, או
גידול הגוזלים, מסוגלים הסיסים המקננים להיכנס
למצב של "טורפור" - האטת חילוף
החומרים למינימום הנדרש להישרד ולהישאר בחיים.
אחת המושבות הוותיקות בעולם נמצאת בכותל המערבי, בין חריצי אבניו. המעקב
האחרון ומיפוי הקינים שנערך בו לפני שנה ע"י החוקר
אולריש טיגס מגרמניה, מצא שיש בו 88 קינים!
במרוצת שהייתם איתנו נוכל לראות אותם במשך שתי תקופות במהלך היום.
התקופה הראשונה תתרחש מזריחת השמש ועד כשעתיים לאחריה ונוכל להבחין בהם
טסים בקבוצות בסביבת המושבה כשהן
מפליאות בלהטוטיהם וישמיעו את צהלותיהן ואז, ינסקו מעלה לגובה רב של כ-
התקופה השנייה תתרחש כשעה וחצי לפני השקיעה ועד לשקיעה עת שוב ירדו וינמיכו
לטוס באזור הקינים ויחזרו להפליא בכושר תמרונם
המדהים תוך השמעת ציוצי הצהלה האופייניים שלהם.
עם רדת הליל יתפצלו לשתי קבוצות: האחת, הקבוצה של הבלתי מקננים (הבלתי
מתרבים) המורכבת מצעירים מאוד וממבוגרים מאוד,
תעלה בחזרה מעלה לשחקים לשנת הליל על גלי זרמי האוויר החם העולה מעלה
ממרכזי הערים. הקבוצה השנייה, של המתרבים,
מגדלי דור העתיד, יכנסו לקינים אותם איתרו במתחם המושבה, לתפיסת חזקה עליהם
ולשמירתם עד לתחילת הקינון.
קודם לקינון תחל תקופת חיפוש בן הזוג אצל הצעירים והחיזור. ניתן להבחין
בחיזור כשהציפור מפסיקה את משק כנפיה למשך שנייה
קצרה ומעלה אותם מעלה כפרפר. הזוגות הבוגרים המכירים זה את זו יזדווגו מיד
לאחר תפיסת חזקה על קן וישמרו עליו בתורנות
גם במהלך היום עוד טרם הזדווגו וטרם הטלת הביצים והדגירה.
לאחר ההזדווגות יוטלו 3 –
להמראתם ארוך מאוד יחסית - 40 יום.
במהלך גידול הצאצאים ירדו ההורים מהגבהים להאכלת גוזליהם כל כמחצית השעה.
תנופת הבניה העוברת על מרכזי האוכלוסייה בארץ ובעולם פגעה קשות בקיני
הסיסים ובהיעדר מקומות קינון מספרם הולך
ויורד באופן דראסטי. ברוב מדינות באירופה הוכרזה הציפור הזו כמוגנת
והארגונים לאיכות הסביבה החלו לשקם את אפשרויות
הקינון שלה במטרה לשמור ולשמר את הציפור המופלאה הזו.
הפרויקט בגבעתיים נמצא במסגרת היוזמה הנקראת "טבע עירוני" שאותה
מוביל המשרד לשמירת הסביבה.
לוקט ונכתב על ידי אמנון האן
גבעתיים, ינואר 2007
|
סיסים בשמי גבעתיים |
|
|
|
|
|
צילום : אמנון האן גוזלי סיס |
|
|
|
|
|
צילום: שרה |
|
מקורות מידע ואתרים נוספים :
3. צילומי סיסים: http://www.birdphoto.fi/lajikuvat/apuapu/index.php
הדף
מאוכסן באתר המרכז
לטיפוח ציפורי הבר בחצר
הבית
09/06/2007