דררה מצויה

צילום: רוני ליבנה

שם באנגלית: Rose-ringed Parakeet

שם בלטינית: Psittacula krameri

שם בערבית: دره (דוררה)

מקור שמה העברי של הדררה, שניתן לה על ידי הזואולוג הראשון ישראל אהרוני, נגזר משמה בערבית דוררה, שפירושו אינו ברור.

את שמה האנגלי קיבלה מהטבעת הורודה שסביב צווארה.

הדררה היא סוג של תוכי.

תוכי מוזכר בתנ"ך: ...שנהבים וקפים ותוכיים... (מלכים א', י', כא') נראה שכבר בתקופות קדומות טיפחו חיות מחמד. מלבד הכתוב בתנ"ך נתגלו רצפות פסיפס עם ציורי כלובים ובכנסיה ביזנטית שבבית-לחם ציור של דררה. חייליו של אלכסנדר מוקדון הביאו דררות מהודו לאלכסנדריה שבמצרים ופליטי תרבות התחילו להתרבות ולהתמקם בדלתה של הנילוס.יתכן והדררה היא העוף הפולש הראשון בעולם.

כיום נמצאו דררות דוגרות בכמה ארצות באירופה ואף בארה"ב. בארץ היא פליטת תרבות מזה שנים רבות שהפכה בשנים האחרונות לציפור פולשת, שגורמת נזק רב לחקלאות, בעיקר לגדולי חמניות, שסק, תמרים, שקדים פקנים ותירס. הדררות מתחרות עם מיני ציפורים אחרות כגון הנקר והדוכיפת בעיקר על חורי קינון, אבל במחקרים שנעשו בבריטניה על השפעת מין זה על מגוון המינים ועושר המינים הטבעיים בבריטניה נמצא שהן אינן גורמות לנזק אקולוגי ואינן דוחקות מינים מקומיים.

דררה בישראל מוגדרת כחיית בר מוגנת. הרשות מתירה המתה של דררות במידה והן גורמות לנזקים לחקלאות. רכז נזקי חקלאות במחוז צפון בשנת 2003 הגביל את ההיתרים לירי ל-4 פרטים. הפעילות בשטח כנגד הדררות כוללת כיסוי עצים והטרדה על ידי רעש, אך לא ידועות שיטות למניעת נזקי דררות שלא כרוכות בהמתה.

לסוג שני מינים נוספים בארץ , פליטי תרבות שברחו מהצאפארי בפארק גני יהושע שליד הירקון והם:

קוניור שחור-ראש Nandayus nenday פליט תרבות שעדיין לא הפך לפולש, נפוץ במספרים קטנים בעיקר באזור פארק הירקון. למידע נוסף וצילום לחצו כאן.

תוכי נזירי Nyiopsitta monachus בשנים האחרונות הפך לעוף פולש ונפוץ כבר בהמוניו בכל אזור גוש דן. מתאפיין בקיני זרדים ענקיים אותם הוא בונה בתוך העלווה של עצים גדולים כאיקליפטוסים ואורנים. למידע נוסף וצילומים לחצו כאן.

הדררה-המצויה שנפוצה בישראל היא תת מין שנקרא Psittacula krameri borealis שהוא תת המין הנפוץ בפקיסטאן, צפון הודו ובורמה. בנוסף לתת מין זה יש למין דררה עוד 3 תת מינים.

Psittacula k. krameri

Psittacula k. parvirostris

Psittacula k. manillensis

סימני זיהוי: תוכי ירקרק, קטן גוף ובעל זנב ארוך. אורכו 37-43 ס"מ, משקלו 95-143 ג'. על צווארו של הזכר פס שחרחר ועל ערפו פס ורוד. העין צהבהבה-לבנה ומוקפת בטבעת כתומה של עור חשוף. המקור חלקו העליון אדום והתחתון שחור. רגליו קצרות ומגושמות ואצבעותיו ארוכות, שתים לפנים ושתים לאחור. הטפרים כפופים וחדים. הכנפיים ארוכות וצרות זנבו הארוך מדורג. לנקבה חסר הפס בצווארה.

אורך חיים: הדררות חיות כ- 20 שנים בתנאי שבי וכ- 34 שנים בתנאים טבעיים.

קולות: הדררה משמיעה קולות צווחניים ורמים הנשמעים למרחוק בייחוד בזמן מעופה.

חברתיות: הדררה הוא עוף חברתי וחי בלהקות כל השנה, בתקופת הקינון הם מתפצלים לזוגות.

תפוצה בעולם: אזור התפוצה הטבעי של הדררה הוא בדרום אסיה (בורמה, הודו, איראן, שפך הפרת והחידקל ונאות מדבר בחצי האי-ערב). כמו כן היא נפוצה בחגורת הסהל באפריקה. אזורי התפוצה מעבר לאזור התפוצה הטבעי כוללים את אירופה, צפון אמריקה ( ארצות הברית- ישנם דיווחים על דררות בעיר ניו-יורק ). באירופה הדררה נמצאת בבריטניה, הולנד גרמניה, אוסטריה, איטליה , ספרד ועוד... ישנם דיווחים על דררות במרכז אפריקה( קניה, טנזניה ) ובמזרח התיכון ( עירק, ישראל , לבנון, כווית, מצרים ועוד...), ויפן. התפשטות הדררה מוערכת לכ- 35 מדינות, כאשר ברובן לא נעשה מחקר על מספר הפרטים ומידת התפשטותן. יש לציין כי לא נרשמו דיווחים על דררות באוסטרליה ובניו-זילנד .

תפוצתו בארץ: בארץ מצויה כמעט בכל הארץ. היא יציבה ושכיחה במישור החוף, נצפתה גם בעמקים הצפוניים וכן בדרום - ומבאר שבע ועד אילת.

תזונה: מזונה מן הצומח, זרעים, פירות ונקטר. בכול אזורי מחיתה השונים בעולם מסתגלת לצמחית המקום.

קינון ודגירה: הדררות מקננות בחודשים דצמבר-יוני. הקן נבנה בחורי עצים, לרוב מורחב חור קיים של נקר או אחר ע"י הדררות. הקינון בגובה של 3-10 מ'. לפעמים על סלע או בחור בקיר. לעיתים הקינון מתבצע במושבה קטנה.

הנקבה מטילה לרוב 3-4 ביצים לעיתים נדירות 6. הדגירה נמשכת לפחות 22 ימים. בתקופת הדגירה מאכיל הזכר את הנקבה. גוזל מגיע לבגרות מינית אחרי 3 שנים.

פרטים מיוחדים: מחקר, שנערך על ידי משה קורן מקבוצת שילר ואיתן סלע מצרעה ותוצאותיו פורסמו ביוני 2006, מציע שתי דרכים ידידותיות למנוע נזקי דררות. האחת – באמצעות הצבה של תחנות האכלה ובהן זרעי חמניות בסמוך ל'עמדות ההמתנה' של הדררות. 'עמדות ההמתנה' הוא השם שניתן לתופעת ההיתלהקות של הדררות המתקיימת קודם לאכילה. התופעה מתרחשת בבוקר ואחרי הצהריים. הדררות נוהגות להתלהק בלהקות גדולות במקומות גבוהים הסמוכים למקומות האכילה כגון שדירות עצים, שובר רוח, או קו מתח חשמלי. הדררות מעדיפות לאכול את הזרעים שהושמו להן ולא ניגשות לשדה.

הדרך השנייה היא לזרוע בסמוך ל'עמדות ההמתנה', במרחק רדיוס של כ 50 מטר, מספר שורות בצפיפות, של זני חמניות לא מסחריים וזולים כגון זן הנקרא 'יודפת', שיספקו לדררות קרקפות זרעים לאכילה. הדררות יאכלו את הזרעים של זנים אלה ולא יזיקו לשדות החמניות של הזנים המקובלים בשוק.

נקוה שבקרוב יעברו החקלאים להשתמש בשיטות אלה ויימנע הרג מיותר של דררות.

אלבום תמונות של דררות

אתרים ומקורות מידע נוספים:

1. היינצל, ה.פיטר, ר. פרסלאו, ג'. 1975, הציפורים, מגדיר שלם. הוצאת הקיבוץ המאוחד

2. הירט,ר. לבבי,ח. דררה (psitacula krameri) מין פולש בישראל, 2006, עבודה שהוגשה בקורס של אונ' בן גוריון

3. ענבר, ר. 1977, מדריך לציפורי ארץ ישראל, הוצאת אחיאסף.

4. פז, ע. 1986, עופות - כרך 6 "החי והצומח של ארץ ישראל" הוצ' משרד הביטחון.

5. מאמר ב-Ynet http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3236484,00.html

6. כתבה ציפורים מזיקות: http://www.yardbirds.org.il/daf/hazardous%20birds.htm

7. Cramp, S. and Simmons, k.E.L. Handbook of Birds of Europe, the Middle-East and North Africa. Vol. 1-5, 1977-8, Oxford University Press.

8. Hadoram, S. The Birds of Israel, 1996, Printed in Great Britain by Bath Press Colour Books, Bat

9. Handbook of the Birds of the World, Vol 5, Lynx Edicions 2005, Barcelona

10. מחוץ לסורגים: מאמר על תחילת ההתפשטות של הדררות בארץ משנת 1985:

11. כתבה על הדררות בתל אביב: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3236484,00.html

12. כתבה על עופות פולשים בישראל: http://www.yardbirds.org.il/invasive/invasive-species.htm

13. בולי דררות: http://my.ort.org.il/holon/birds/ak1.html

ליקט וערך - אורי גורפיין.

סייעו בליקוט החומר ועריכתו שלומית ליפשיץ ודורון להב

דררה ליד חור קינון

צילום: רותי רם

לאתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית

http://www.yardbirds.org.il

12/08/2008