נחליאלי

נחליאלי לבן

צילום : רותי שולר

שם מדעי: Motacilla alba

שם אנגלי: White Wagtail

שם ערבי: ד'עורה בידא - ذعره \كركزان

מקור השם ופירושו: השם העברי נחליאלי ניתן על ידי מנדלי מוכר ספרים, בספרו "תולדות הטבע" משנת 1866. מקום חיותו של העוף, על גדות נחלים ונהרות הקנה לו את שמו.

תיאור: הנחליאלי הוא אחת הציפורים המוכרות ביותר בארץ. זוהי ציפור קטנה, בצבעים שחור, אפור ולבן, המרבה לנענע את זנבה הארוך, גופה עדין ומוארך, מקורה עדין וישר, אורך גופה 20.5-17.2 ס"מ, אורך זנבה 8.5 – 9.3 ס"מ, משקלה 28-18 גרם, ומוטת כנפיה 30-26 ס"מ. הזכר, בדרך כלל, מעט גדול מהנקבה, מעופה גלי, ובעת המעוף היא משמיעה קול ציוץ טיפוסי.

לזכר בלבוש החורף כיפה שחורה ו'ענק' שחור בחזה. המצח, הלחיים והגרון לבנים. חלקי הגוף העליונים אפורים. הגחון לבנבן-אפרפר. הכנפיים שחרחרות ולרוחבן מתבלטים בעת המעוף שני פסים לבנים. אברות הזנב שחורות, למעט החיצוניות, שהן לבנות.

לנקבה ניצוי דומה, אך בלבוש החורף כיפת ראשה אפורה, ולא שחורה, וגם מצחה על פי רוב אפור ברובו. וזהו הסימן הטוב ביותר להבחין ביו הזוויגים בעונה זו של השנה. אם יש לנקבה פס מצח לבן, הוא צר בהרבה מהפס שבמצחו של הזכר. הסהרון בחזה שלה צר יותר וצבעיו פחות עזים מאשר אצל הזכר.

חילוף נוצות חלקי מתחיל כבר בינואר והוא נשלם בין פברואר לחודש מרס. בעקבות חילוף זה עוטה הנחליאלי את 'לבוש הקיץ'. ב'לבוש' זה העורף של הזכר, סנטרו והסינר בחזהו משחירים וצבעם עז ובוהק. הנקבה בלבוש הקיץ דומה במידה רבה לזכר אך צבעיה פחות בוהקים, והסהרון שבחזה קטן יותר וגבולותיו אינם כה חדים וברורים כמו של הזכר. לזכר צעיר צבעים דומים לאלה של הנקבה.

משך החיים: הפרט המטובע המבוגר ביותר שנמצא בטבע היה כבן 10 שנים.

התנהגות: רוב הנחליאלים החורפים בארץ נמצאים במשך היום בטריטוריות. מכל העופות החורפים בארץ - רק הנחליאלי והדוחל שוהים בזוגות בטריטוריות החורף. בראשית החורף עשויים לחול שינויים בגבולות הטריטוריה ובבעלות עליה. שינויים אלה מתרחשים תוך כדי התנגשויות וקרבות רבים. נחליאלים שכבשו נחלה נוטים לשוב אליה שנה אחר שנה, ולעתים הם עשויים להתמיד באותה נחלה 3 ואף 4 שנים, כפי שהעידו פרטים מטובעים. קוטר הטריטוריה משתנה בהתאם לזמינות המזון ונע בין מטרים בודדים באזור עשיר במזון, כגון פחי זבל, עד למעל 100 מטר במקום עני במזון.

לא כל הנחליאלים מתנחלים בחורף בטריטוריות. חלקם נותרים בלהקות וניזונים במזבלות או ברפתות, עוקבים אחר טרקטורים חורשים או אחר עדרי כבשים או פרות. אלה גם אלה חושפים בתנועתם חרקים וחסרי חוליות אחרים. גם הנחליאלים "החברותיים", אלה הנותרים בלהקות, מקפידים לשמור על טווח של מטר או שניים בין פרט לרעהו.

במשך היום מקפידים הנחליאלים הטריטוריאליים לשמור על נחלתם במצעדי איום לאורך גבולותיה, כשהם מניעים בראשם ומנענעים בזנבם. כדי להדגיש את בעלותם הם משמיעים, מעמדות תצפית נישאות, גם קול דו הברתי, השונה מקול הקריאה במעוף. לעתים מתרחשים גם קרבות ממשיים: לרוב זכר מגרש זכר, ונקבה מגרשת נקבה.

בני הזוג נמצאים בדרך כלל זה ליד זה בתחומי הנחלה ותרים אחר מזונם. לרוב הנחליאלי מנקר עצמים שונים מפני הקרקע או המים תוך כדי הליכה. לעתים הנחליאלי רץ ומקפץ אחר טרף ולעתים הוא אף צד במעופים קצרים ולא גבוהים.

הנחליאלים אינם לנים בטריטוריה שלהם. הם שוהים בה מטרם זריחה ועד סמוך לשקיעה. כשעה ויותר לפני השקיעה הם מתחילים לעוף אל אתרי הלינה, כיחידים או בקבוצות קטנות. בדרכם הם עשויים לנחות כדי לאכול מזון מזדמן - לאחר חריש של טרקטור או ליד עדר פרות שצעדיהן מטרידים חרקים ממקומם. בדרכם לאתרי הלינה הם מתקבצים תחילה במקומות ריכוז מסורתיים. הם עומדים במקומות אלה ברווחים של עשרות סנטימטרים זה מזה, ומטפלים בנוצותיהם. ממקום טרום הלינה הם פורשים בקבוצות של עשרות ואף מאות פרטים ועפים לעבר מושבות הלינה. הנחליאלים הראשונים מגיעים אל מקומות הלינה כמחצית השעה לפני השקיעה. בתחילה הם באים כבודדים או בקבוצות קטנות, ולאחר מכן בעשרות, ואף במאות. הם עומדים אז על כרכובי גגות ובמקומות בולטים אחרים, במרחק 30-15 ס"מ זה מזה. אחר כך הם צונחים-נוחתים למקום הלינה. אתר הלינה ממוקם לרוב בעצים ירוקי עד וסבוכי עלווה. דומה כי הנחליאלים מעדיפים לצורך זה את פיקוס השדרות על פני עצים אחרים. הנחליאלים לנים לעתים גם בחישות קנים, על גג של לול, בחממה או במפעל תעשייתי כלשהו. עשרות, ואולי מאות מושבות לינה, מפוזרות ברחבי הארץ ורבות מהן בלבם של יישובים או ערים גדולות. בירושלים נמצאו בחורף 80/81 לפחות 7 ריכוזים כאלה; בתל אביב נמצא בשנות ה- 60 מספר דומה. בכל אחת ממושבות אלה לנים מעשרות ועד אלפי נחליאלים. הם עשויים לעוף אליהן מטווח 15 ק"מ ויותר.מרכזי הלינה הגדולים ידועים בקביעותם משנה לשנה אם כי הם עשויים להשתנות בעקבות הפרעה רצופה.

נחליאלים מתכנסים על אנטנת טלוויזיה לפני לינת לילה

Export%20Frame5

צילם: דורון להב

הנחיתה במקום הלינה מתרחשת מ- 5 דקות לפני השקיעה ועד כ- 10 דקות לאחריה. הנחיתה לאתר הלינה מלווה בתחילה בציוצים רמים ובמריבות בן הפרטים. המריבות נמשכות עד שכל פרט מוצא את מקומו. רק כמחצית השעה לאחר מכן משתרר שקט. הנחליאלים מתעוררים כמחצית השעה לפני הזריחה וכולם נוסקים ממושבת הלינה בבת אחת ועפים - אם אל נחלותיהם ואם אל שטחי האכילה המשותפים שלהם.

נחליאלים מתכנסים ללינת לילה משותפת על עץ

Export Frame3

צילום : דורון להב

תפוצה בעולם: פליארקטית, ומשתרעת על פני מרבית שטחן של אירופה ואסיה. רוב אוכלוסיותיו נודדות בסתיו; אלה מהאזור המערב פליארקטי חורפות בחצי האי ערב, בארצות אגן הים התיכון ובאפריקה, מצפון היבשת הנדידה היא עד לטנזניה. הנדידה מתרחשת בעיקר בלילה אך ניתן לראותה לעתים גם ביום. בתחומי תפוצתו של הנחליאלי הלבן תוארו 11 תת מינים; 5 מאלה מוכרים בארץ. השכיח בין תת המינים המוגדרים בארץ הוא הנחליאלי הלבן.

תפוצה בארץ: כחולף - הנחליאלי נפוץ מאד בכל רחבי הארץ, כחורף – הנחליאלי נפוץ מאד במרבית חלקי הארץ, למעט תחומים מדבריים, אך בנגב ובמדבר יהודה הוא מצוי בתחומי היישובים ובנאות המדבר. כמקייץ/דוגר – הנחליאלי נדיר- בצפון הארץ: בעמק החולה, בבקעת כינרות ובגליל המערבי.

מיני נחליאלים נוספים החולפים בארץ הם נחליאלי צהוב, נחליאלי זנבתן ונחליאלי לימוני.

מקומות החיות בישראל: נופים פתוחים בשדות ובביצות ובשטחים חקלאיים - בעיקר במישורים ובעמקים. הנחליאלי הלבן מרבה להימצא גם בחצרות בתים ובגינות עירוניות.

מועדי נדידה ושהות: נדידת הסתיו של הנחליאלי הלבן נמשכת מראשית ספטמבר ועד סוף נובמבר; שיאה במשך אוקטובר וראשית נובמבר. נדידת האביב נמשכת בין פברואר למאי ושיאה בחודש מרס. נדידת האביב פחות בולטת מנדידת הסתיו וגודלן של הלהקות הנודדות אז קטן יותר.

האוכלוסייה החורפת מגיעה לרוב בגל אחד בין סוף ספטמבר לראשית נובמבר. אוכלוסייה זו מתחילה להתדלדל אט אט - החל מחודש פברואר ועד לשבוע הראשון של חודש אפריל. האוכלוסייה המקייצת - הדוגרת מונה עשרות זוגות בלבד.

נתוני טיבוע: עד לשנת 1977 הצטברו במרכז הטיבוע הישראלי 42 נתונים על נחליאלים לבנים מטובעים; 25 מהם טובעו בארץ ואחר כך נלכדו לכידה חוזרת או נמצאו בחו"ל, ו- 17 טובעו בחו"ל ונלכדו לכידה חוזרת בארץ. זהו המספר הרב של נתוני טיבוע לגבי מין מסוים, למעט חסידה לבנה. על סמך נתוני הטיבוע מתברר כי מקורם של רוב הנחליאלים החורפים בארץ הוא בסקנדינביה: שוודיה ,פינלנד, נורווגיה, צפון רוסיה, לטוויה וליטה אם כי יש גם שמגיעים מטורקיה ובולגריה.

תזונה: בראשית החורף הנחליאלים אוכלים זבובים וחרקים קטנים אחרים. עם התמעטות החרקים במשך החורף הם נמשכים לכל מזון אפשרי לרבות תולעים, חלזונות, זרעים ושאריות מזון כגון לחם רטוב, פירורי ביצה ועוד. בחודש מרס הם צדים שוב חרקים.

קינון ודגירה: החוקר הבריטי טריסטרם שסייר בארץ באמצע המאה ה- 19 ציין כי הנחליאלי הלבן דוגר בארץ. מאז ימיו ועד לשנת 1951 לא נמצאה כל עדות לכך. באותה שנה נמצא קן על אי מול חוף ראש הנקרה, וקן נוסף בסירה במזח של קיבוץ חולתה. מאז מוכר שוב הנחליאלי הלבן כעוף הדוגר בארץ.

עונת הקינון נמשכת מסוף חודש מרס ועד לראשית יולי. במשך זמן זה משלימים רוב הזוגות שני מחזורי קינון.

הנחליאלי דוגר במגוון של מקומות מוסתרים: על פני הקרקע, בנקיקים ובקופסאות שונות - לרוב ליד מים; לעתים מזומנות ב"נזירים" (מתקנים לניקוז

המים) בברכות דגים - אותם מבנים מבטון שנועדו לפקח על ניקוזה של הברכה. בשמורת החולה התקינו עבור הנחליאלי הלבן תיבות קינון מיוחדות. במשך שנים אחדות הם אימצו אותן ודגרו בהן.

הנקבה בונה את הקן מעשבים ומקש, ומרפדת אותו לעתים בנוצות ובצמר. צורת הקן וגודלו משתנים מאוד בהתאם למיקומו, אך לרוב זהו מבנה מרושל. במשך זמן הבנייה הזכר מרבה להשמיע שירה פטפטנית רבת הברות, הן מנקודות תצפית והן במעוף.

בתטולה 7-4 ביצים. לקליפת הביצה צבע אפרפר והיא מנומרת בנקודות רבות ובפסים חומים ועדינים. הנקבה דוגרת כמעט לבדה במשך 13-12 ימים. הגוזלים בוקעים סומים ועוטי פלומה אפרפרה ודלילה. לועם כתום ושוליו צהובים בהירים. שני ההורים מאכילים את הגוזלים ואלה פורחים מהקן בגיל 15-13 ימים. הנחליאלי משתמש לעתים באותו קן גם למחזור קינון שני: הזכר ממשיך ולטפל בגוזלי המחזור הקודם ואילו הנקבה מטילה תטולה חדשה ומתחילה לדגור עליה. הנחליאלים נוטים לשוב לאותו אתר קינון שנה אחר שנה.

פרטים מיוחדים: לעתים מזומנות אפשר לראות נחליאלי נלחם בבבואתו הנשקפת במראה של מכונית או בחלון. זהו חלק מהתנהגותו הטריטוריאלית לתקוף כל "פרט זר" המזדמן בנחלתו; אין לו יכולת להבין שבעצם הוא תוקף את ההשתקפות של עצמו.

סוגי נחליאלי נוספים בישראל:

נחליאלי צהוב

שם עברי: נחליאלי צהוב

שם מדעי: Motacilla flava

שם אנגלי: Yellow Wagtail

שהות בארץ: חולפת.

מזון עיקרי: חרקים.

מקומות חיות: מקומות פתוחים, שדות.

נחליאלי צהוב

Yellow Wagtail - Motacilla flava