סיקסק

צילום: אבי בלומן

שם לטיני: Vanellus spinosus

שם אנגלי: Spur-winged Lapwing

שם ערבי: זקזאק , אבו ט'פר زقزاق , ابا ظفر

הסיקסק נמנה על משפחת החופמיים. שמו ניתן לו על שום שהוא משמיע קולות צרחה הנשמעים כמו: "סיק, סיק, סיק".
הסיקסק הוא בעיקר עוף קרקע. הוא שוכן על גדות מקווי מים ובשדות לחים. הוא מעופף איטי יחסית.
בחיפושו אחר מזון על הקרקע, הסיקסק נעזר בחוש הראייה. הוא רץ במהירות ונעצר בפתאומיות כשהוא מוצא את מבוקשו.

סימני זיהוי: גופו של הסיקסק מכונס בגודל יונה בערך, צווארו קצר ועבה. המקור שחור, קצר יחסית, עבה וחזק למדי. הרגליים שחורות, גבוהות וחזקות, ובכל אחת מהן 3 אצבעות. הזנב קצר יחסית ואורכו כמחצית מאורך הכנף. הסיקסק בולט בניגוד שבין צבעי נוצותיו: הקודקוד, הגרון והחזה שחורים; הלחי, צדי הצוואר והבטן לבנים. סוככות הכנפיים והגב חומים-אפרפרים. נוצות הקודקוד ארוכות ויוצרות ציצית קטנה. הכנפיים ארוכות למדי ורחבות, ובמעוף מתבלט בהן דגם שחור לבן. דורבן קשה ומחודד במפרק הכנף משמש להגנה ולהתקפה.

הסיקסק שייך לתת- סדרת החופמאים ( (Charadrii לה יש נציגים בנופים פתוחים בכל רחבי העולם. לבני התת סדרה מראה אופייני: רגליהם ארוכות וחשופות, הראש עגול, המקור קצר בדרך כלל ונוקשה, אך יש גם בעלי מקור ארוך, עיניים גדולות המעידות על חוש ראיה טוב. מיקום העיניים בצידי הראש מעניק להם שדה ראיה רחב, גם כשמקורם תקוע בבוץ בחיפוש אחר מזון. פתחי האוזניים שלהם קבועים בין העין למקור, מיקום קדמי בהרבה ביחס לעופות אחרים, המעניק להם יכולת לשמוע היטב את בעלי החיים הרוחשים בקרקע. הם פעילים בכל שעות היממה

בין הזכר לנקבה אין הבדלים ניכרים ואין גם הבדלי לבוש עונתיים המאופיינים לקיץ ולחורף. אורך גופו של הסיקסק 23 - 29 ס"מ, אורך כנפו 19 - 20.5 ס"מ, מוטת כנפיו 70 - 80 ס"מ ומשקלו 100 - 170 גרם.

סיקסק חושף את הדורבן באמצע הכנף

צילום: אבי בלומן

התנהגות: הסיקסקים מונוגאמיים וטריטוריאליים. הקשר בין בני הזוג עשוי להימשך עונה אחת או שנים רבות. הם שוהים בתחומי נחלתם ומגנים עליה כל השנה, אם כי בחורף הם לעיתים מתלהקים לחלק מהיום במקומות שופעי מזון, אך חוזרים בערב לנחלתם. להקות החורף, המונות לעתים עשרות פרטים, כוללות גם פרטים חורפים, צעירים וכן בוגרים חסרי נחלה. בקרבות על הטריטוריה משתמשים הסיקסקים בדרבן שיש בכנפם כדי לתקוף ולסלק את הפולש.

תפוצה בעולם: נפוץ בעיקר ברצועת הסוונות שמדרום לסהרה, ממאוריטניה עד קניה, וכן בסודן, במצרים, בישראל, בעיראק, בסוריה, בטורקיה וביוון. אוכלוסיותיו הצפוניות (יוון, טורקיה וסוריה) נודדות, ובשאר תחומי תפוצתו הוא יציב.

תפוצה בארץ: הסיקסק נמצא לרוב בגדות מקווי מים ובשדות. בעבר היה עוף של גדות מים והיה נפוץ בעמק החולה, בקעת כנרות ועמק בית שאן. בשנות ה 60 התפשט למישור החוף ומספר שנים לאחר מכן לפאתי הנגב. כיום הוא שכיח בכל חלקי הארץ בהם יש פארקים, מקווי מים או שדות מושקים.

סיקסקים על שפת ברכת דגים בכפר רופין

צילום : דורון להב

עונתיות ושכיחות: עוף יציב בארץ.

תזונה: ניזון מחרקים, כגון חיפושיות ונמלים, עכבישים, תולעים, סרטנים ירודים ורכיכות. הוא מאתר את טרפו בראיה וממהר לתפסו. כאמור, עסוק באכילה במשך כמעט 24 שעות ביממה.

קינון ודגירה: לקראת עונת הקינון מתגברת עוצמת ההגנה על הטריטוריה. לעתים סמוכות הטריטוריות זו לזו וצפופות למדי. כך דגרו עשרות זוגות בחופי אגם החולה לפני ייבושו. הזכר חופר גומות אחדות בקרקע חשופה והנקבה בוחרת אחת מהן כקן.

קוטר הקן 10 - 12 ס"מ ואין הוא מרופד לרוב, או שקרקעיתו מרופדת בעשבים ובזרדים יבשים מעטים.

בתטולה יש לרוב 4 ביצים. ההטלה מתרחשת אחת ליומיים. צבעה של הביצה בז' כהה והיא מוכתמת מכל צדדיה בכתמים חומים כהים. גודלה 29X40 מ"מ ומשקלה כ-16 גרם.

קן עם ביצים

צילום: גד עופר

הדגירה נמשכת 22 - 24 יום, ושני ההורים לוקחים בה חלק, אך חלקה של הנקבה גדול יותר. מדי פעם, בעיקר לאחר חשיפת הביצים לשמש, מרטיב הדוגר את נוצותיו בטרם ישוב למשמרתו.

בתקופת הדגירה גוברת תוקפנותם של הסיקסקים. עם חדירת אדם לשטחם הם עפים אל על ומרבים לצרוח בקולות אזהרה חדים ומתכתיים. לנוכח בעל חיים, ולו גם גדול כסוס או פרה, הם עומדים פרושי כנפיים וקוראים תיגר. מדי פעם הם מנסים גם לתקוף את הפולש בצלילות תלולות, ולפגוע בראשו במקורם. על פי תצפיות נראה כי הזכר תוקפני יותר, והנקבה מצטרפת אליו. לעתים מצטרפים גם הזוגות השכנים למקהלת התגודדות. עוצמת התגובה גוברת עם בקיעת האפרוחים.

סיקסק בקן

צילום: חיים גנצר

בקיעת האפרוחים סינכרונית (בו-זמנית) בדרך כלל, אם כי לעתים חולפים 2 - 3 ימים מהופעת הסדק הראשון בקליפת הביצה ועד להגחת האפרוח. האפרוחים בוקעים פקוחי עיניים ועוטים פלומה צפופה בגוני זהוב, אפרפר ושחרחר מגבם ולבנבן מגחונם. הם אוכלים בעצמם מיומם הראשון, אך מונחים ומוגנים על ידי הוריהם, המצילים עליהם או מחממים אותם כשהם נשענים על פיסת רגלם. עם הופעת אויב, משמיעים ההורים קריאת אזהרה: האפרוחים נצמדים מיד לקרקע, ואילו בוגרים יותר רצים להיחבא במקום מחבוא מתאים. הן אלה והן אלה יישארו במקומם עד אשר ישמיעו ההורים קול הרגעה.

 האפרוחים פורחים כשהם בני 6 - 7 שבועות, וזמן קצר לאחר מכן הם נעשים עצמאיים, משוטטים ומתקבצים ללהקות. לצעירים ניצוי דומה לזה של הבוגרים, אך הוא בהיר יותר ואינו עז כל כך. הסיקסקים דוגרים פעמיים ולעתים שלוש פעמים בשנה. בעת הדגירות החוזרות מטפל הזכר באפרוחי התטולה הקודמת, ואילו הנקבה דוגרת כמעט לבדה. עונת הקינון של הסיקסק ארוכה: אפשר למצוא הטלות מסוף חודש מרס, ולעתים אפשר לראות אפרוחים קטנים גם בחודש ספטמבר.

אפרוח סיקסק

צילום: איתן קאופמן

פרטים מיוחדים:

הסיקסק שהיה בעבר ציפור של של גדות מים, הפך להיות ציפור נפוצה בפארקים עירוניים. נראה כי עקב ריבוי שדות השלחין וחיסול צמחיה בגדות מקוי המים – גדל שטח שיחור המזון של הסיקסקים, והאוכלוסייה גדלה מאד. בהמשך הם השכילו 'לאמץ' מדשאות של פארקים וגינות ציבוריות והפכו לבני בית גם בעיר.

מקורות מידע ואתרים נוספים:

1. פז, עוזי, 1986, האנציקלופדיה החי והצומח של א"י, כרך 6 הוצ' החברה להגנת הטבע ומשרד הביטחון.

2. אתר מט"ח: http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=1091

3. אתר YNET:

http://www.ynet.co.il/yaan/0,7340,L-221757-MjIxNzU3XzE1MTUwMTI2Nl8xNDg2ODcyMDAeq-FreeYaan,00.html

4. הסיקסק בבולים: http://my.ort.org.il/holon/birds/ac2.html

5. הסיקסק בויקפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%99%D7%A7%D7%A1%D7%A7

ליקטה וערכה שלומית ליפשיץ: shlompof@netvision.net.il

תודות על הסיוע בעריכת החומר לדורון להב

לאתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית

http://www.yardbirds.org.il

08/09/2007