שחרור

 

צילום: שלומית ליפשיץ

שם מדעי: Turdus merula

שם אנגלי: Blackbird

שם ערבי: שוחרור 

מקור השם ופירושו: צבע הנוצות העניק לציפור זו את שמה .

 

סימני זיהוי בולטים: ציפור נפוצה, גם בתחומי יישובים, המצטיינת בשירתה הערבה. הזכר שחור כולו ומקורו

צהוב-כתום. הנקבה חומה.

 

מידות: ציפור קטנה עד בינונית: אורך גופה 25-24 ס"מ, משקלה 135-78 גרם, ומוטת כנפיה 38.5-34 ס"מ.

 

תיאור: השחרור הוא הנציג הבולט והשכיח ביותר של הסוג קיכלי בישראל. סוג זה מונה כ- 65 מינים בכל רחבי העולם; 8 מהם מוכרים בארץ. בזוויות המקור והן סביב הנחיריים מצויים זיפים בולטים למדיי.

הכנף של השחרור קצרה ומעוגלת, כאצל רוב העופות החיים בסבכים. כל נוצותיו של שחרור זכר שחורות כל ימות השנה. הנקבה חומה-אפרפרה בחלקי גופה העליונים וחומה-ערמונית בגחונה.

הצעיר דומה לנקבה אך גווניו מעט ערמוניים יותר והגחון שלו מנומר יותר בכתמים דלילים בצבע בז'.

צבע המקור של הזכר כתום-צהבהב; הצבע נעשה כתום עז בעונת הקינון. לנקבה מקור בצבע חום כהה.

 

משך החיים: הגיל המרבי של פרט מטובע שנמצא בטבע היה 20 שנים ו- 3 חודשים.

 

חברותיות: האוכלוסייה היציבה נמצאת בזוגות מונוגאמיים כל השנה. הקשר בין בני הזוג נמשך כל עוד שניהם בחיים. ישנה גם אוכלוסיה חורפת.

השחרורים המקומיים סבלניים לנוכחות שחרורים החורפים בנחלותיהם, ובייחוד לנוכחות של להקות צעירים משוטטים. בימי החורף, עת קיים מחסור במזון, עשויים פרטים שונים, בעיקר זכרים, לנטוש את נחלותיהם ולהתקבץ סביב מקורות שופעי מזון. יחד עם זאת הזכרים עשויים להיכנס לקרבות עזים עם פולשים גם במשך החורף. בקרבות אלה הם עשויים לשרוט את הפולש, לנקר בראשו ולמרוט את נוצותיו.

 

התנהגות: השחרור נוטה להסתתר יותר מבני סוגו. לרוב אין הוא מתרחק מסבכי צמחייה ומצילה. צבעו משמש כצבע הסוואה טוב במקומות אפלוליים אלה. ככל בני הסוג הוא מרבה להימצא על פני הקרקע. תנועתו היא לרוב שילוב של ריצה וניתור: הוא מתקדם מטרים אחדים ונעצר מדי פעם. את מזונו הוא מחפש בעיקר בין עלי שלכת ונשורת עצים, אך לעתים מזומנות הוא יוצא גם לשטחים פתוחים ולמדשאות. הוא מנקר במקורו ומחפש בין העלים ולעתים גורף אותם ברגליו. מדי פעם הוא מטה את ראשו הצדה, אם כדי לראות טוב יותר, או כדי להקשיב לרחשי תנועה בקרקע. כשמטרידים אותו - הוא נס חזרה לסבך בקול צריחה עז ופתאומי.

השחרור עף בחתירות כנפיים נמרצות ומעופו, לרוב, בסמוך לפני הקרקע ולטווח קצר בלבד. רק בחורף נצפים מעופים ארוכי טווח ובגובה רב יחסית. כשהשחרור נוחת ממעופו הוא זוקר את זנבו ושומט מעט את כנפיו. כשהוא מתרגש הוא מנענע במהירות את זנבו, מרטט בכנפיו ומרבה להשמיע קולות קריאה.

השחרורים היציבים בארץ שומרים כל תחום מחיה קבוע. האוכלוסייה החורפת מגיעה בנובמבר ועוזבת בחודש מרס. בעונת החורף אפשר לפגוש פרטים משוטטים, ולעתים רואים אז להקות קטנות המתרכזות סביב אתרים שופעי מזון; הן כוללות בעיקר זכרים. פרטים מעטים חולפים בארץ בתקופת האביב והסתיו.

בפברואר מתחיל השחרור להשמיע את שירתו הטריטוריאלית. תחילה נשמעת שירתו בבוקר ובערב, אך בהמשך העונה, תכיפות שירתו גוברת והיא נשמעת רוב שעות היום. השירה מושמעת מעמדת שירה נישאת, על ענף גבוה או על אנטנת טלוויזיה והיא עשירת צלילים וערבה לאוזן. ניתן להבחין בה בהבדלים בין שירתם של פרטים שונים.

השחרורים מרבים להתגודד סביב חתול, תנשמת או עורבני. הם משמיעים קולות עזים הנשמעים כמו "צ'יק צ'יק". לזכר קולות עמוקים ועמומים יותר, ולנקבה גבוהים וצרחניים יותר.

 

תפוצה בעולם: תפוצת המין משתרעת מצפון אפריקה, על פני רוב חלקי אירופה, דרום אסיה - מטורקיה וישראל עד לדרום סין, וכן ברחבי תת היבשת ההודית. הוא חי בחורשים.  רוב אוכלוסיותיו של השחרור יציבות. רק אוכלוסיותיו הצפוניות נודדות בסתיו וחורפות בארצות הים התיכון ובמזרח התיכון. בתחומי תפוצתו של המין תוארו 16-15 תת מינים. רוב השחרורים הנראים בישראל נמנים עם תת המין T. m. syriacus  תת מין זה יציב ומקנן ברחבי המזרח התיכון, בחבל הים תיכוני וחוזר גם לאזור הערבתי למקומות מגוננים ולחים. בצפון הארץ חורפים גם בני תת מין נוסף: T.m. aterrimus

 

מקומות החיות בישראל: מקום חיותו הראשוני של השחרור הוא יערות. מאז ראשית המאה ה- 19 החל להסתגל לנופים מעשי ידי אדם והתפשט למטעים, ליערות נטועים וכן לפארקים עירוניים, לתחומי ערים ולגינות.

 

עונתיות בארץ ושכיחות: יציב נפוץ מאוד, חורף לא שכיח וחולף נדיר למדיי.

עד לשנות ה- 50 דגר השחרור רק בתחומי החורש הטבעי ובבוסתנים בנוף ההררי בגליל ובכרמל, בעיקר במפנים צפוניים. הוא התבלט גם ביערות אלון התבור באזור אלונים - טבעון. מאז התפשט לכל אזורי הארץ: בשנת 1952 הוא נמצא לראשונה במטעי כפר יהושע שבעמק יזרעאל, טווח של קילומטרים ספורים מהכרמל. אחר כך התפשט אל פרדסי מישור החוף, ובראשית שנות ה- 50 הגיע עד לגבעת ברנר בדרום. התפשטותו לעבר עמק הבקע הסורי אפריקני התעכבה, וניסיונות הקינון הראשונים שלו בעמק הירדן היו רק בשנת 1962. בסוף שנות ה- 60 הגיע השחרור ליישובים בצפון הנגב, לחופי סיני ולנאות מדבר. רק באמצע שנות ה- 70 הגיע גם ליישובי עמק החולה, לעמק בית שאן וליישובים בהר הנגב.

 

נתוני טיבוע: שחרור שטובע באזור חרסון שבאוקראינה נמצא בירושלים. שחרור שטובע בחודש נובמבר 1991 בגליל המערבי נמצא באביב שלאחר מכן בקפריסין.

 

תזונה: השחרור ניזון בעיקר מחרקים שונים לרבות ערצבים בגינות, פרוקי רגליים שונים וכן תולעים, ובמיוחד שלשולים, אותם הוא שולף בסבלנות רבה ובתנועות משיכה מדורגות מהקרקע. בסתיו ובמשך החורף הוא מוסיף לתפריטו גם פירות ועלול לגרום אז נזק במטעים. בעונה זו הוא מרבה לאכול זיתים ופירות של אזדרכת.

בימים חמים השחרור שותה מים מברזים מטפטפים, ממטרות אגניות שתייה וכו'.

 

שחרורה אוספת חומרי קינון

צילום: רותי רם

 

קינון ודגירה: עונת הקינון מתחילה בסוף פברואר ונמשכת עד סוף יולי, ולעתים אף עד ראשית אוגוסט ואפילו ספטמבר. במשך זמן זה זוגות רבים משלימים 2 ואף 3 מחזורי קינון.

הנקבה בונה את הקן במסעף ענפים, בגובה מטר עד שלושה מטרים. לקן דמות סלסילה גדולה למדיי: קוטרה 14 ס"מ ועומקה כ- 10 ס"מ. בבסיס הקן אפשר למצוא לעתים ניירות וניילון. הקן בנוי לרוב משכבות אחדות. שניתן להפריד ביניהן: מבחוץ שכבת שורשים, עשבים ועלים. שכבה שנייה, מטיח של בוץ, מעוצבת כספל רחב ונוקשה; שכבה זו חסרה בקנים הנבנים באביב המאוחר בחורש הטבעי, שכן בעונה זו קשה כבר למצוא בוץ. מבפנים לטיח הבוץ יש ריפוד של עשבים דקים, מחטי אורן וכיוצא באלה.

ההטלה עשויה להתחיל כבר בסוף חודש פברואר, אך לרוב היא מתחילה רק בראשית חודש מרס. בשטחי החורש הטבעי יש לרוב 3 ביצים בתטולה, בשטחים חקלאיים 4 ובדרך כלל 5. צבע קליפת הביצה ירקרק-טורקיז והיא מנומרת בנקודות חומות-אדמדמות. הנקבה דוגרת לרוב לבדה. בעת הדגירה אין היא ממהרת לנטוש את משמרתה: לעתים היא קופאת במקומה וניתן אז להתקרב אליה עד מגע יד. משך הדגירה 15-13 ימים.

הגוזלים בוקעים סומים ועוטי פלומה אפרפרה, דלילה וארוכה על הראש והגב. לועם צהוב. שני ההורים מאכילים אותם בחרקים שונים, אך גם בפרות של שיזף, בשלשולים ובחלזונות. הגוזלים שוהים בקן במשך 15-14 ימים ואז פורחים ממנו. ימים אחדים לפני פריחתם הם עומדים על שולי הקן ומתרגלים את שרירי המעוף.

בשטחים הטבעיים ההטלה נמשכת עד מאי, ואפשר למצוא בהם גוזלים עד לאמצע יוני. ביער אלון התבור בגליל התחתון משלים השחרור לרוב מחזור קינון אחד בלבד, אלא אם כן ירדו גשמים מאוחרים. בחורשי האלון המצוי, שקרקעיתם לחה יותר, הוא דוגר פעמיים במשך האביב וראשית הקיץ. הקינון בשטחי פרדסים, בננות ושלחין נמשך עד אוגוסט, וידועות גם דגירות סתיו מעטות עם גוזלים עד מחצית ספטמבר. באזורים אלה יש זוגות המצליחים כנראה להשלים 3 מחזורי קינון, לעתים כל אחד מהם בקן חדש, ולעתים שני מחזורים באותו קן.

השחרורים באירופה מתנחלים בטריטוריות כבר בגיל 4-3 חודשים. בארץ טרם הובהר מהו גיל ההתנחלות.

 

גוזלי שחרור בני כמה שעות

צילום: דורון להב

 

שחרור מאכיל גוזלים

צילום: דורון להב

 

פרטים מיוחדים: באמנות הנוצרית מסמל השחרור את החטא ופיתויי היצר הרע. בהקשר זה הוא נראה לעתים מזומנות בסצנות מחייו של בנדיקט הקדוש, שנאבק ונלחם בתאוות הבשרים.

 

ראש שחרור זכר

צילום : יואב פרלמן

 

 

מקורות מידע ואתרים נוספים:

1. פז, עוזי, 1986,  האנציקלופדיה לחי ולצומח בא"י, כרך 6 הוצ' החברה להגנת הטבע ומשרד הביטחון.

2.  פז,עוזי, 2000, תקליטור "העופות בישראל"  בהוצאת סי די מדיה וטבע הדברים.

3. שירה של שחרור  http://www.birds.co.il/photogallery/sounds/passrines/Blackbird.wma

מתוך אתר הצפרות של גוש דן   www.birds.co.il   

4. בולים של השחרור: http://my.ort.org.il/holon/birds/bd33.html

5. מלחמת השַׁחֲרוּר: חיפאים למען ציפורי שכונתם: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3386220,00.html

 

 

ליקטה וערכה שלומית ליפשיץ

shlompof@netvision.net.il

תודות על הסיוע ליקוט החומר להדס כץ שדה חן ולדורון להב.

 

 

לאתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית

http://www.yardbirds.org.il

 

‏11/05/2007