דרור הבית

צילום: חים שגיא

שם מדעי: Passer domesticus

שם אנגלי: House Sparrow

הדרור יציב ושכיח. הוא העוף הנפוץ ביותר ליד משכנות האדם.

מקומות החיות בישראל:

נמצא לרוב ליד מגורי אדם בכפרים ובערים, גם הסואנות ביותר. אפשר למצוא אותו גם בנופים חקלאיים. הוא מקנן בעיקר במבנים מעשה ידי אדם.

סימני זיהוי בולטים:

הדרור קטן וצבעו חום-אפרפר. קיימת דו-צורתיות מינית בין הנקבה לזכר,("לאדון דרור יש סינור וגברת דרורה היא אפורה") וכן הבדלים במראה בין הבוגרים לצעירים.

מידות:

אורך גופו 16-14 ס"מ, משקלו 35-21 גרם, ומוטת כנפיו 25-22.5 ס"מ.

ראשו גדול יחסית ומקורו קצר, עבה ומגושם. הרגל והאצבעות באורך בינוני.

הזנב קצר.

מבנה הגוף

הזכר: כיפת ראשו של הזכר אפורה. ללחיים ולגחון גוון אפרפר בהיר.

חלקי גופו העליונים של הדרור חומים ומפוספסים בשחור. קידמת העין ואזור העין שחורים.

בכנף פס כנף לבן קצר בולט ובסנטר כתם שחור. לקראת האביב הכתם השחור הקטן שבסנטרו ובגרונו גדל לסינר שחור גדול ובולט. מקור שחור ברובו בעונת הקינון.

הנקבה: חלקי גופה העליונים של הנקבה, לרבות כיפת ראשה, חומים-אפרפרים ומפוספסים בפסי אורך קצרים בצבע חום. החלקים התחתונים בגוו אפרפר-חום עד לבנבן. מעל לעין מתבלט פס גבה בהיר בגוון בז'.

גם לנקבה פס לבן בכנף אך פחות בולט מאשר אצל הזכר.

תיאור הצעיר: עד לסתיו הראשון לחייו, דומה לנקבה. צבע קשתית העין חום, צבע המקור חום-צהבהב אך הוא משחיר אצל הזכר לקראת עונת הקינון. צבע הרגליים חום-ורדרד.

תזונה:

דרור הבית מעדיף מזון צמחי - פרות, ניצנים, נבטים, נצרים רכים, עלי כותרת של פרחים. אך הוא ניזון גם מחרקים, זרעים, משאריות מזון ומאשפתות. לכן קל מאד למשוך דרורים לפינות ההאכלה.

את גוזליהם, ובמיוחד בימיהם הראשונים, הם מאכילים בעיקר בחרקים.

קולות:

לדרורים קולות פשוטים ולא מוסיקליים, בעקר קריאות שונות. יש קולות שמשמיעים זכרים בלבד או נקבות בלבד, ויש שמשמיעים נקבות וזכרים כאחד. לקריאות רבות יש משמעות שברורה גם לנו, המאזינים מהצד. למשל, זכר העומד בפתח חור ומצייץ ללא הפסקה מכריז בשירה שלו שהוא בעל רכוש ומזמין נקבה להצטרף אליו ולקנן בחור.

התנהגות:

דרור הבית היא ציפור חברותית המתלהקת ללהקות גדולות. לרוב אוכלים דרורים אחדים זה ליד זה. לעיתים, ללא כל סיבה נראית לעין, הם מפסיקים לאכול ועפים לעץ סמוך או למסתור אחר. לאחר זמן מה הם מתחילים לשוב בזה אחר זה וממשיכים לאכול, ושוב בורחים למקום המסתור, וכך חוזר חלילה. (התנהגות כזו אופיינית להרבה אוכלי צמחים חברותיים ומוכרת גם בין היונקים). הדרור מנתר בשתי רגליו על פני הקרקע בחיפושיו אחר מזון.

הדרורים מרבים לעשות אמבטיות מים, חול, ואמבטיות שמש ממושכות ( 30 דקות ויותר): הם עומדים במקום חשוף לקרינת השמש, ומסמרים את נוצותיהם. פעולות אלה אמורות לשחרר אותם מטפילי עור. הם מרבים להתגודד ולצייץ מול אויב – חתול, דורס לילה או נחש. הדרורים לנים בלהקה במושבות לינה על עצים ירוקי עד (בעיקר על הפיקוס)

ציוציהם לקראת לינה נשמעים אז למרחוק.

משך החיים:

הגיל המרבי של פרט מטובע שנמצא בטבע היה 13 שנים וחודשיים.

זוגיות וריבוי

קינון ודגירה: עונת הקינון נמשכת מסוף פברואר ועד למחצית השנייה של אוגוסט.

בעונת הקינון דרור הבית נוטה לקנן במושבות לא צפופות, המונות לרוב 20-10 זוגות. בעונת קינון אחת (שבעה חודשים) משלימים רוב הזוגות שני מחזורי קינון; זוגות אחדים משלימים 3 ולעתים רחוקות אף 4 מחזורים.

לקראת עונת הקינון משחיר מקורו של הזכר.

מקומות הקינון : הדרורים בונים את קניהם במקומות שונים ומגוונים, ובעיקר בחורים בבניינים, בעליות גג, במחסנים, בחורי סלע, במחילות חפורות, בקנים נטושים של נקרים ושרקרקים ובתיבות קינון. לעתים מזומנות הם בונים את קנם גם בסבך עצים. על עצים לקן יש צורת כדור גדול ומגושם, ופתוח מהצד.

בחורים בתוך מבנים, כגון בין רעפי הגגות, בארגזי התריסים וכד', הקן יהיה לרוב מבנה גדול ומרושל, וחסר צורה מוגדרת.

בניית הקן: זכר צעיר, או בוגר שאין לו בת זוג, בונה את הקן לבד ומכריז עליו בציוץ מתמשך. נקבות אחדות עשויות לבחון את ההצעה, ואם היא נראית לאחת מהן היא מצטרפת אל הזכר ומסייעת לו להשלים את הקן. מעתה ישמרו בני הזוג אמונים, לעתים קרובות עד אחרית ימיהם, הן זה לזה והן לקן או לאתר. לעתים יש לזוג שני קנים סמוכים. זוגות ותיקים בונים קנים יחד או מחדשים קנים ישנים, אם כי עיקר עול הבנייה מוטל על הזכר. דרורי הבית בונים את קניהם במושבות ומגינים רק על הקן עצמו ועל סביבתו הקרובה.

משך בניית הקן: 30-14 ימים והוא נבנה מקש, מעשבים נבולים, מניירות ומחוטים. הוא מרופד היטב, בעיקר בנוצות, ולעתים בצמר גפן. יש שהזכר אף תולש עשבים ירוקים לצורך הבנייה.

החיזור: עשוי להתחיל כבר מראשית דצמבר. הזכר מבצע חיזור רעשני. לעתים מתרחש טקס חיזור משותף בו עשויים להשתתף זכרים אחדים. אלה מנתרים בצפצופים עזים סביב נקבה אחת, רודפים אחריה ומנקרים אותה. הזכרים מרבים לריב בעונת הקינון: לעתים הם מסתבכים אחד בשני תוך כדי מעוף, נופלים ארצה מסובכים זה בזה, מרבים לצייץ בקול רם, ולפתע מתפזרים ומשתתקים. מטרתה של התנהגות זו אינה ברורה. יכולות להיות גם מריבות בין הנקבות. ככלל, מריבות פורצות רק בין בני אותו הזוויג (המין זכר\נקבה).

הזדווגות: בעת ההזדווגות הזכר מרבה לצייץ, מנפח את חזהו, מוריד את כנפיו כלפי מטה, מרים את ראשו ועשוי לעלות על גבה של הנקבה עשרות פעמים, בזו אחר זו. ניתן אז להתקרב אליו למרחק קרוב יותר.

ההטלה : בארץ מתחילה לרוב בסוף חודש מרס ואף בראשית אפריל, אם כי לעתים ניתן למצוא הטלות כבר במשך פברואר.

תטולה: בתטולה יש על פי רוב 6-5 ביצים. נקבות בוגרות ומנוסות עשויות להטיל אף 7 ביצים, אך לעתים יש בתטולה רק 3 ביצים.

הביצה: צבע קליפת הביצה לבן והיא מנוקדת ומנומרת באפור ובחום. הביצה הראשונה כהה במעט משאר הביצים, ואילו האחרונה בהירה יותר באורח בולט.

הדגירה: בתחילה מוטל עיקר עול הדגירה על הנקבה, ואילו הזכר מחליף אותה רק לעתים רחוקות; חלקו גובר לקראת הבקיעה, ואז הוא עשוי אף להשתוות לחלקה של הנקבה. כשהזכר אינו דוגר הוא מרבה לשהות ליד הקן ומרבה לצייץ בכל הפרעה למהלך הדגירה. הזכרים מתקבצים ללינה משותפת גם במהלך הקינון.

משך הדגירה: משך הדגירה 16-14 ימים.

בקיעת הגוזלים: רוב בקיעת הגוזלים מתרחשת בדרך כלל בפרק זמן קצר יחסית - בין השעה 17.00 ל- 08.00 למחרת; הביצה שהוטלה אחרונה בוקעת לרוב 24 שעות מאוחר יותר.

הגוזלים: הגוזלים בוקעים עיוורים ועירומים. לועם צהוב-ורדרד, ולשולי המקור צבע צהוב בהיר. שני ההורים משתתפים בהאכלת הגוזלים, אך חלקה של הנקבה רב יותר. הם מאכילים את הגוזלים ברימות, בזחלים ובחרקים שונים, לרבות חרגולים, ובמושיות ("פרת משה רבנו"). הנקבה ממשיכה לסוכך על הגוזלים ולחממם, בעיקר בלילה, עד הגיעם לגיל 10 ימים בערך.

פריחת הגוזלים מהקן: הגוזלים פורחים מהקן כשהם בני 17-14 ימים. לקראת פריחתם חדל הזכר מלהאכילם ומרבה לשיר, כך הוא מלמד אותם כיצד לשיר נכון את השירה של דרור הבית. ההאכלה מחוץ לקן נמשכת כשבועיים, ועתה שוב הזכר נושא בעול העיקרי של ההאכלה.

מחזורי הטלה נוספים: כ- 10 ימים לאחר פריחת דור הגוזלים הראשון, ועוד בטרם הסתיים הטיפול בהם, מתחיל מחזור הטלה חדש באותו קן. גודלה הממוצע של התטולה יורד ממחזור למחזור.

סיפורים מיוחדים:

האם הדרור הופך להיות ציפור נדירה? עד לפני מספר שנים הייתה הדרור – ציפור נפוצה כל כך עד שצפרים נהגו כמעט להתעלם ממנה. לאחרונה היא זוכה ליוקרה עקב כך, שהסתבר, שהאוכלוסייה של הדרורים בבריטניה הולכת וקטנה – בעיקר באזור לונדון. העובדה הזו מדאיגה. נערכו מספר מחקרים בנושא וישנה באנגליה פעילות ציבורית ענפה בכדי לשפר את מצב הדרורים. קראו על כך עוד כאן.

לאדון דרור יש סינור וגברת דרורה היא אפורה: קיים קשר בין גודל הכתם השחור שעל חזה הזכר למידת הדומיננטיות שלו. כך טוען דיויד אטנבורו באחת מכתבותיו המצולמות העוסקת בצבעי הציפורים. ככל שהכתם גדול יותר הזכר במעמד גבוה יותר. הוא בדק זאת בפינות האכלה. מומלץ שתנסו בעצמכם!

דרורים על ענף

צילום : אבי בלומן

דרורים ובולבולים על שולחן האכלה – התחנה לחקר ציפורי ירושלים

צילום: עמיר בלבן

דרורים ובולבולים על קערת רחצה

צילום: דורון להב

קינון דרורים בסדק בקיר

צילום: דורון להב

קן עשוי זרדים של דרור הירדן על עץ אשל

צילום: דורון להב

מקורות מידע:

1. אלון, עזריה – עורך, פז, עוזי, 1986, האנציקלופדיה החי והצומח בא"י, כרך 6 הוצ' החברה להגנת הטבע ומשרד הביטחון.

2. פז,עוזי, 2000, תקליטור "העופות בישראל" בהוצאת סי די מדיה וטבע הדברים.

3. פלד, יהודה, 1994, עופות בקרבת משכנות האדם, הוצ' המרכז להוראת המדעים אונ' י-ם.

4. אתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית http://www.yardbirds.org.il

6. אתר האינטרנט הציפורים הנודדות אינן יודעות גבולות www.birds.org.il

קישור ישיר http://www.birds.org.il/show_item.asp?levelId=388&itemId=1635&birdId=30

7. צפריר רינת על בעיית העלמות הדרורים בבריטניה.

8. אתר מט"ח http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=1063&s

9. מחקר באנגליה שנותן תשובה אפשרית לסיבות להעלמות הדרורים

10. מחקר: הרעשים האורבניים מהווים גורם להיעלמות הדרורים

ליקטה וערכה שלומית ליפשיץ

shlompof@netvision.net.il

תודות על הסיוע בליקוט החומר להדס כץ שדה חן ולדורון להב.

 לאתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית

http://www.yardbirds.org.il

28/07/2012