כוס החרבות

צילום: דני לרדו

שם באנגלית: Little owl

שם מדעי: Athene noctua

שם בערבית: صدى, أم قويق

כוס החרבות מוזכר בספר דברים י"ד, 16 כעוף האסור באכילה "...את הכוס ואת הינשוף והתנשמת..." פעם נוספת בספר תהילים ק"ב, 7 "...דימיתי לקאת מדבר, הייתי ככוס חרבות..." שמו העברי – הוא כנראה מהשורש כ.ס.ה על שהוא מכוסה ונסתר מעיני כל. שמו הערבי צ'דא לקוח משמו התלמודי קדיא, נובע מהתנהגותו לקוד קידות בשעת התרגשות או חיזור. מוסלמים רבים רואים בו כמי שמחקה את תפילתם ולועג למוחמד נביאם. מה שהפך את הכוס ושאר דורסי הלילה לנרדפים בגין האמונה כי הם שדי לילה. שמו הנוסף בערבית "אום קויק" על שם קריאותיו החדות קיו-קיו.

שמו הלטיני Athene - אתנה, שהוא שמה של אלת החוכמה והמלחמה של יוון העתיקה, אשר סימלה הייתה הכוס, noctua – לילה, זה למרות פעילותו של הכוס גם ביום בשונה משאר דורסי הלילה.

הכוס הוא סוג במשפחת הינשופים המונה 3 תת משפחות 27 סוגים, 189 מינים ו- 548 תת-מינים.

הסוג כוס (Athene) מונה 4 מינים במשפחה.

בן הסוג הנצפה בארץ הוא כוס חרבות – Athene noctua המונה 13 תת מינים.

בארץ נצפו 4 תת מינים שהאבחנה ביניהם קשה בגלל שהשוני בין הפרטים, גם באותו תת מין, הוא רב.

תתי המין בארץ:

A.n.indignaמין כהה הנפוץ בדרום אירופה ונצפה בכל רחבי הארץ

A.n.glauxכהה ומפוספס במידה רבה. נפוץ בצפון אפריקה ונפוץ בארץ במישור החוף הדרומי.

A.n.saharae בהיר ופחות מפוספס בגחונו. נפוץ במדבר יהודה ובנגב.

A.n.lilith בהיר ביותר , אף הוא במדבר.

סימני זיהוי: דורס לילה קטן וגוץ. אורכו 21-23 ס"מ, משקלו 162-177 ג', משקל הנקבה מגיע עד 206 ג'. מוטת כנפיו 54-58 ס"מ. פניו שטוחים וזר הנוצות סביב עיניו בולט פחות משאר דורסי הלילה. הסנטר לבן, עיניו ומקורו צהובים. חלקי גופו העליונים צבועים בחום כהה ומוכתמים בכתמים לבנים. חלקי גופו התחתונים חיוורים ועל חזהו כתמים חומים כהים. כנפיו רחבות ומעוגלות, אברות הכנף חומות ומוכתמות בלבן. הזנב קצר בעל אברות חומות עם פסים לבנים. פיסת הרגל והאצבעות מנוצים.

לכוס קול אופייני אותו הוא משמיע גם משך היום, הנשמע כקריאות מונוטוניות מהדהדות ונשנות מדי שניות אחדות "קיו, קיו", כקול מספד. משמיע את קולו בתקופת החיזור – בסוף החורף ובאביב לעיתים גם בשעות היום. לעיתים כדואט בין הזכר והנקבה. לשמיעת הקול היכנסו לקישור: http://www.garden-birds.co.uk/birds/littleowl.htm

משך החיים: הפרט המבוגר ביותר שנצפה ותועד היה בן 17 שנים.

חברתיות: הכוס הוא טריטוריאלי החי בזוגות, לרוב עד שאחד מבני הזוג מת. ניתן לראות את הזכר ניצב בראש סלע, עמוד בולט, חוטי חשמל ואף על גג. בעת סכנה הוא נוהג לרכון ולהזדקף ולהשמיעה קולות נשיפה ולנקוש במקורו. את קולות הנשיפה הוא משמיע גם בעת מעופו השקט והגלי.

תפוצה בעולם: תפוצתו מפורטוגל ואנגליה שבמערב אירופה ועד לחוף המזרחי של סין. נעדר מארצות סקנדינביה , צפון רוסיה, הטַיְגָּה והטונדרות האסייתיות. נמצא בצפונה של אפריקה מארצות המגרב ועד לים סוף.

תפוצתו בארץ: שכיח ברוב אזורי הארץ כולל במדבר יהודה. נדיר בדרום הנגב.

אזורי מחיה: נפוץ בנופים פתוחים עם חורשים דלילים ועצים פזורים, מטעים גם באזורים מדבריים למחצה, אזורים מעובדים ואף בערים.

תזונה: בקיץ הוא ניזון בעיקר בחרקים גדולים (חיפושיות וחרגולים) אך גם בזוחלים ובצפרדעים. בחורף הוא כולל במזונו גם יונקים קטנים כעכברים וחדפים וציפורי שיר קטנות. בדרום מהווים העקרבים מרכיב חשוב במזונו. צנפותיו קטנות, ארכן 25-40 מ"מ ורחבן 12-22 מ"מ. לעיתים ניזון מחומר צמחי בעיקר עשבים ועלים ופרות קטנים בכמויות קטנות. את מזונו הוא צד ומלקט בשעות הערב והדמדומים עם רדת החשכה ועד חצות הלילה. הצייד מתבצע ע"י עמידה על עמוד או מקום גבוה וצניחה על הטרף, לפעמים ע"י ריחוף, במקרים אחרים בריצה מהירה על הקרקע. טרף גדול נלקח ברגלים וטרף קטן במקור. .

קינון ודגירה: הקינון בארץ בין מרס למאי. הזוגות מונוגאמיים לכל החיים. הקן נבנה בנקיקי ונקרות סלעים, בקירות וגגות בתים, ולעיתים בנקרות עצים. נראו מקננים גם בקיני שרקרקים ובחורים בקרקע שעומקם עשוי להגיע למטר ויותר. לרוב אין בקן ריפוד מלבד שאריות של עצמות ושריוני חרקים. בתטולה 3-6 ביצים לבנות לא מבריקות וחלקות. בשונה מאשר אצל ינשופים אחרים הדגירה מתחילה רק אחרי השלמת התטולה. הדגירה נמשכת 27-28 ימים, לרוב ע"י הנקבה כשהזכר דואג למזון. האכלת הגוזלים נמשכת כ -30 יום וההורים עוד ממשיכים להאכיל את הפרחונים כחודש ימים לאחר הפריחה מהקן, כשהמסגרת המשפחתית נמשכת עד הסתיו. הצעירים מגיעים לבגרות מינית בגיל שנה.

פרטים מיוחדים:

*לכוס, כמו לשאר הינשופים, העיניים נמצאות בקדמת הפנים ולכן ראיתם תלת ממדית, כלומר הם יכולים להסתכל על אובייקט כלשהו עם שתי העיניים בבת אחת. על ידי השוואת זוויות בשתי נקודות מבט שונות הם יכולים לשפוט עד כמה רחוק האובייקט. זה כמובן חיוני בלכידת טרף. כדי לקבל מושג טוב יותר של מרחק, כל הינשופים, והינשופים הקטנים בפרט, מנסים להסתכל על אובייקט המעניין אותם בזוויות ראיה רבות ככל האפשר, זה מסביר את הטלטולים והקידות הרבות האופייניים למין זה.

לאלבום תמונות כוס החרבות

מצגת גדולה. אנא היעזרו בסבלנות בזמן הצפייה.

מקורות מידע ואתרים נוספים:

א) היינצל ה. 1975, פיטר ריצ'רד, פרסלאו ג'ון, הציפורים, מגדיר שלם. הוצאת הקיבוץ המאוחד.

ב) ענבר, ר. 1977מדריך לציפורי ארץ ישראל , הוצאת אחיאסף.

ג) מויאל חיים, לקסיקון שמות החולייתנים בישראל, הוצאת טבע הדברים, 2004

ד) פז ע. 1986, האנציקלופדיה החי והצומח של ארץ ישראל עופות - כרך 6, הוצאת משרד הביטחון.

1. Cramp, S. and Simmons, k.E.L. 1977-8 Handbook of Birds of Europe, the Middle-East and North Africa. Vol. 1-5, Oxford University Press.

2. Hadoram, S. The Birds of Israel, 1996, Printed in Great Britain by Bath Press Colour Books, Bat

Handbook of the Birds of the World, Vol .35 , Lynx Edicions 2005, Barcelona

4. הכוס בבולים - בולי ציפורי ישראל http://israelibirdsstamps.yardbirds.org.il/an7.html

ליקט וערך - אורי גורפיין

תודות על הסיוע בליקוט ובעריכת החומר לשלומית ליפשיץ ולדורון להב

לאתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית

http://www.yardbirds.org.il

01/03/2010