אגדת הדוכיפת מתוך כתבי ביאליק.

מִי עָנַד לַדּוּכִיפַת צִיצַת נוֹצָה

וּשְׁלֹמֹה בָנָה לוֹ הַרְחֵק בַּמִּדְבָּר, מַהֲלַך שְׁלֹשֶׁת יָמִים, עִיר חֲמוּדוֹת וְשַׁעֲשׁוּעִים, גַּנֵּי פְלָאִים כֻּלָּה, תְּלוּיִם בֵּין הַשָּמַיִם וְהָאָרֶץ, הִיא הָעִיר תַּדְמוֹר, וְנִמְלַט אֵלֶיהָ הַמֶּלֶךְ מֵעֵת לְעֵת מִתְּשׂוּאוֹת הֵיכָלוֹ.  וְנֶשֶׁר לָבָן לִשְׁלֹמֹה נֶשֶׁר אַדִּיר וְחָזָק, אֶרֶךְ אֵבֶר וּגְדוֹל כְּנָפַיִם, אֲשֶׁר יִרְכַּב עָלָיו הַמֶּלֶךְ, וְדָאָה עִמּוֹ בָרָקִיעַ כְּכָל-חֶפְצוֹ.  וְהָיָה מִדֵּי עֲלוֹת עַל לֵב הַמֶּלֶךְ לִדְאוֹת תַּדְמוֹרָה, וְרָכַב עַל הנֶשֶׁר וּבָקַע עִמוֹ בַּמִּדְבָּר וּבָא בָדָד בֶּטַח אֶל עִיר הַחֶמְדָּה, וְהִתְמַהְמַהּ בָּהּ כִּלְבָבוֹ, וְשָׁב, וְאִישׁ לֹא יָדַע דְּבַר צֵאתוֹ וּדְבַר שׁוּבוּ.  כָּכָה יַעֲשֶׂה כָל-הַיָּמִים.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּרְכַּב הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה עַל הנֶשֶׁר כְּמִשְׁפָּטוֹ וּפָנָיו תַּדְמוֹרָה. הוּא בַחֲצִי הַדֶּרֶךְ, וְהַשּׁמֶשׁ הִכָּהוּ עַל רֹאשׁוֹ, וַיִּיעַף מְאֹד וַיִּתְעַלָּף, כִּמְעַט נָפַל אָרְצָה.  וּבְרַע לוֹ, וַיַּבֵּט כֹּה וָכֹה, מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרוֹ, וְהִנֵּה עֲדַת דּוּכיִפַתִּים לְפָנָיו, מַחֲנֶה עָצוּם וְרַב, מְשׁוֹטְטוֹת הֵנָּה וָהֵנָּה בִּרְקִיע הַשָּמַיִם, וּמַלְכָּן בְּרֹאשָׁן. וַיַּרְא מֶלֶך הַדּוּכִיפַתִּים אֶת-פְּנֵי שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה הוּא בְרָע, וַיַּבְהֵל אֵלָיו כְּרֶגַע אֶת-כָּל-מַחֲנֵהוּ, וַתֵּרוֹמְנָה הַדּוּכִיפַתִּים וַתְּרַחֵפְנָה כֻלָּן מִמַּעַל לְרֹאשׁ שְׁלֹמֹה, וַתַּשֵׁקְנָה כַנְפֵיהֶן אִשּׁה אֶל אֲחוֹתָה, כָּנָף אֶל כָּנָף, וַתִּהְיֶינָה כְּסֻכָּה וּכְעָנָן לְרֹאשׁ הַמֶּלֶךְ, לְהָצֵל לוֹ מֵרָעָתוֹ.  אָז תָּשׁוּב רוּחַ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אֵלָיו וַיֶּחִי.  וַיַרְא שְׁלֹמֹה אֶת-אֲשֶׁר הֵיטִיבוּ לוֹ הַדּוּכִיפַתִּים, וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶן לֵאמֹר:   

"אַתֶּן גְּמַלְתֶּן הַיּוֹם חֶסֶד עִם אֲדוֹנֵיכֶן, לָכֵן חַי אֲנִי, אִם אֶשְׁלָחֲכֶן מֵעִמִּי רֵיקָם. בֹּאנָה וּשְׁאַלְנָה מִמֶּנִּי דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם לְבַבְכֶן וַאֲנִי אֶת-שְׁאֵלַתְכֶן אֲמַלֵּא." 

וַיִּתֵּן לָהֶן הַמֶּלֶךְ זְמָן, וַתִּוָּעַצְנָה הַדּוּכִיפַתִּים כְּיוֹם תָּמִים.  וְאַחֲרֵי-כֵן בָּא מֶלֶך הַדּוּכִיפַתִּים לְהָבִיא לִפְנֵי שְׁלֹמֹה אֶת-שֶׁאֱלַת בְּנֵי עַמּוֹ. וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה אֶל הַדּוּכִיפַת:

"הַהֵיטֵב הִתְבּוֹנַנְתְּ בְּטֶרֶם תִּשְׁאָלִי?"

וַתַּעַן הַדּוּכִיפַת:  

" אֲנִי וְעַמִּי הִתְבּוֹנַנּוּ בַדָּבָר הֵיטֵב, וְזֹאת שְׁאֵלָתֵנוּ מֵעִם הַמֶּלֶךְ: יֻתַּן נָא לְכֻלָּנוּ צִיצוֹת זָהָב, עֲטָרוֹת לְרָאשֵׁינוּ!"

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶך:

שְׁאֵלַתְכֶן תִּנָתֵן לָכֶן, צִיצוֹת זָהָב תִּהְיֶינָה לָכֶן, עֲטָרוֹת לְרָאשֵׁיכֶן, וְאוּלָם דְּעִי וּרְאִי כִּי הִסְכַּלְתְּ לִשְׁאֹל.  וְהָיָה בְּבוֹא עָלַיִךְ רָעָה וְנִחַמְתְּ עַל אִוַּלְתֵּךְ, וְשַׁבְתְּ וּבָאת לְפָנַי, וַאֲנִי לֹא אֶמְנַע מִמֵּךְ יֶשַׁע."

וַיֵּצֵא מֶלֶך הַדּוּכִיפַתִּים מֵאֵת פְּנֵי שְׁלֹמֹה וְצִיצַת זָהָב עַל רֹאשׁוֹ, וְגַם לְיֶתֶר הַדּוּכִיפַתִּים נִתְּנוּ צִיצוֹת זָהָב לְכֻלָּן.  וַיָּרָם לְבַב הַדּוּכִיפַתִּים בַּעֲדִי זְהָבָן, וַתִּלְבַּשְׁנָה גָאוֹן וָגֹבַהּ.  וְהִתְהַלְּכוּ כָּל-הַיָּמִים עַל-פְּנֵי גְדוֹת הַנְּחָלִים וּלְיַד כָּל-מִקְוֵה מַיִם, וְהָיוּ לָהֶם הַמַּיִם לִרְאִי, אֲשֶׁר יַבִּיטוּ בוֹ אֶל יְפִי צַלְמָן, וְהִתְהִדְּרוּ וְהִתְגַּנְדְּרוּ, וְהִתְיַפְיָפוּ.  וְאוּלָם מַלְכַּת הַדּוּכִיפַתִּים הִרְבְּתָה לְהִתְגָּאוֹת מִכֻּלָּן, וַתַּעַל וַתֵּשֶׁב לָהּ עַל עָנָף מֵעַנְפֵי הָעֵצִים.  וְלֹא שָׁעֲתָה עוֹד לִקְרוֹבֶיהָ מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ, וְגַם אֶת-רֵעוֹתֶיהָ מִיֶּתֶר בַּעֲלֵי-הַכָּנָף לֹא הִכִּירָה, כִּי אָמָרָה: מִי הַצִפֳּרִים הַאֵלֶּה כִּי אֶתְחַבֵּר לָהֶן; אֲנִי –– עֲטֶרֶת זָהָב בְּרֹאשִׁי! 

וְצַיָּד אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם הִתְבּוֹנֵן אֶל דַּרְכֵי הַדּוּכִיפַתִּים, וּבְטָמְנוֹ לָהֶם פַּחִים, וַיִּתֵּן שֶׁבֶר רְאִי בְּתוֹכָם, וַתֵּרֵד דּוּכִיפַת לִרְאוֹת צַלְמָהּ בָּרְאִי וּלְהִתְהַדֵּר, כְּמִשְׁפָּטָהּ, וּבַעֲשׂוֹתָהּ כֹּה וָכֹה וַתֵּאָחֵז בַּפַּח וַתִּלָּכֵּד.  וַיְהִי כִּרְאוֹת הַצַּיָּד אֶת הָעֲטָרָה הַנּוֹצֶצֶת בְּרֹאשׁ הַצִּפּוֹר, וַיְמַהֵר וַיִּמְלֹק רֹאשָׁה וַיִּשָׂא מֵעָלָיו אֶת- הָעֲטָרָה, וַיְבִיאֶנָּה לִפְנֵי צוֹרֵף נְחֹשֶׁת.  לָדַעַת מִפִּיו מָה הִיא.  וַיֹּאמֶר הצוֹרֵף הֶעָרוּם; אֵין זֹאת כִּי-אִם עֲטֶרֶת נְחֹשֶׁת.  וַיִּתֵּן בָּהּ לַצַּיָּד שִׁשִּׁים פְּרוּטָה וַיֹּאמַר: הָבִיאָה כָמוֹהָ עוֹד, אִם תִּמְצָא, וְאַל תַּגֵּד לְאִישׁ דָּבָר.

וַיֵּצֵא הַצַּיָּד וַיִּלְכֹּד דּוּכִיפַתִּים רַבּוֹת, וַיִּמְכֹּר אֶת-עַטְרוֹתֵיהֶן לְצוֹרֵף הַנְּחֹשֶׁת. 

וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּקָּר לִפְנֵי הַצַּיָּד צוֹרֵף זָהָב, וַיַּרְא אֶת-הָעֲטָרוֹת בְּיַּדוֹ וַיַּגֶּד-לוֹ, כִּי זָהָב טָהוֹר הֵן, וְגַם הִרְבָּה לוֹ בִמְחִירָן וַיִּתֶּן-לוֹ כִּכַּר זָהָב כִּכַּר זָהָב לְאַרְבַּע אַרְבַּע עֲטָרוֹת.  וַיְהִי בְּהִשָּׁמַע הַדָּבָר בָּעָם, וַיִּמְלְאוּ מְהֵרָה כָּל-גְּבוּלוֹת הָאָרֶץ וְכָל-עָרֶיהָ מִסָּבִיב מַשּׁק קְשָׁתוֹת ותְשׂוּאוֹת חִצִּים. כָּל-הַיָּדַיִם הֵכִינוּ דֶבֶק, וּמְחִיר הַפַּחִים וְהַמְּצוֹדִים עָלָה מְאֹד, כִּי רַבּוּ הַקּוֹפְצִים עֲלֵיהֶם, וְעָזַב אִישׁ אִישׁ אֶת-מְלֶאכֶת יָדוֹ וְיָצְאוּ  וְשּׁטוּ כָל-הַיָּמִים בַּשָּׂדֶה בְּקֶשֶׁת וּבְחִצִים.  כִּמְעַט תֵּרָאֶה דוּכִיפַת – וּפְגָעָהּ כְּרֶגַע הַחֵץ, אוֹ הַמְּצוֹדָה תִלְכְּדֶנָּה וְנִתְפָּשָׂה. לֹא מָנוֹס לַדּוּכִיפַת וְלֹא מִפְלָט.     

וַתָּבֹא עֵת צָרָה לַדּוּכִיפַתִּים, לֹא הָיְתָה כָּמוֹהָ לְבַעֲלֵי כְנָפַיִם מֵעוֹלָם.  מִיּוֹם לְיוֹם מָעֲטוּ וַתִּצְעַרְנָה, עוֹד מְעַט וְנִכְחֲדוּ כֻלָּן מִתַּחַת הַשָּמַיִם.  וַיִּכְבַּד הָאֵבֶל בַּעֲדַת הדּוּכִיפַתִּים. 

וַּבַצַּר לְמֶלֶך הַדּוּכִיפַתִּים וּלְעַמּוֹ, וַיִּזְכֹּר אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָמַר לוֹ שְׁלֹמֹה בְּיוֹם תִּתוֹ לוֹ אֶת-צִיצַת הַזָּהָב, וַיָּרָם וַיֵּדֶא בְדֶרֶךְ מִדְבָּר וַעֲרָבָה, מְקוֹם לֹא תִשְׁלַט בּוֹ עֵין צַיָּד, וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיְסַפֵּר-לוֹ אֶת-כָּל-הָרָעָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר הִגִּיעָה אֵלָיו וְאֶל עַמּוֹ עֵקֶב צִיצַת הַזָּהָב, וַיֶבְךְּ וַיִּתְחַנֵן-לוֹ לְהָשִׁיב אֶת-הָרָעָה מֵעֲלֵיהֶם.

וּשְׁלֹמֹה שָׁמַע אֶת-תְּחִנַּת הַדּוּכִיפַת וַיַּחְמֹל עָלֶיהָ וַיֹּאמַר:

"אָכֵן נוֹאַלְתְּ מְאֹד, כִּי בִקַּשְׁתְּ לָךְ עֲטֶרֶת זָהָב, וַאֲנִי הֲלֹא הִזְהַרְתִּיךְ מֵרֹאשׁ.  גַאֲוַתְכֶן וּפַחֲזוּתְכֶן הֵן הָיוּ בְּעוֹכְרֵיכֶן.  וְאוּלָם מִזָכְרִי לָכֶן אֶת-הַטּוֹבָה אֲשֶׁר גְּמַלְתֶּן עָלָי, וְנָטִיתִי לָכֶן אֶת-חַסְדִּי גַם הַפָּעַם.  וְנָתַתִּי  לָכֵן עַטְרוֹת נוֹצָה בְּרָאשֵׁיכֶן תַּחַת עַטְרוֹת הַזָּהָב, וְלֹא תִהְיֶינָה לָכֵן עוֹד הָעֲטָרוֹת לְפוּקָה וּלְמוֹקֵשׁ."

וַתֵּצֵא הַדּוּכִיפַת מֵאֵת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְצִיצַת נוֹצָה בְרֹאשָׁה. מִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה לֹא יָסְפוּ עוֹד הַצַּיָּדִים לִרְדֹף אֶת הַדּוּכִיפַתִּים, וַתִּשְׁקֹטְנָה הַדּוּכִיפַתִּים בְּקִנֵּיהֶן, וַתִּפְרֶינָה בָאָרֶץ, וַתְּשׁוֹטֵטְנָה לָבֶטַח וְאֵין מַחֲרִיד.

לאתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית

http://www.yardbirds.org.il/

01/06/2008