נקר סורי

צילום: חיים שגיא

שם מדעי: Dendrocopos syriacus

שם אנגלי: Syrian Woodpecker

שם ערבי: נקאר סורי

מקור השם ופירושו: השם העברי הוא תרגום שמו האנגלי של העוף ושניהם מבטאים הן את התנהגותו האופיינית והן את העובדה שהוא הדרומי בין בני סוגו.

שם הסוג המדעי הוא שילוב של שתי מילים יווניות: dendros - עץ; kopus - מלקה; כלומר "מלקה עצים".

סימני זיהוי בולטים: עוף שצבעיו הבולטים הם שחור ולבן, והוא ניכר בהתנהגותו: מטפס סביב גזעי עצים, עף במעוף גלי ובאביב מרבה "לתופף" בנקישות מקור מהירות על גזעים חלולים, ענפים יבשים וכדומה.

מידות: עוף קטן עד בינוני: אורך גופו כ- 23-22 ס"מ, משקלו 83-66 גרם, ומוטת כנפיו 39-34 ס"מ.

תיאור: זהו המין היחיד בסוגו ובמשפחתו המצוי בארץ ישראל. לנוצותיו צבעי שחור ולבן. לתת-שת ולסוככות הזנב התחתונות גוון ורוד-אדום. לזכר כתם אדום בעורפו. פרט לכך אין הבדלים בצבע הניצוי בין שני הזוויגים. אין גם שינוי בצבע הניצוי בין עונות השנה.

בצעיר - כל הקדקוד אדום.

צבע קשתית העין חום-אדום, צבע המקור אפור כהה, והרגליים אפרפרות-חומות.

חברותיות: הנקר חי בזוגות טריטוריאליים. הקשר בין בני הזוג מונוגאמי ונמשך משנה לשנה, אך מחוץ לעונת הקינון בני הזוג כמעט אף פעם אינם נראים יחד.

התנהגות: גודלו של תחום המחיה משתנה בהתאם לטיב בית הגידול ועשוי להשתרע מ- 15 דונמים ועד מאות דונמים. הטריטוריה נשמרת במשך כל ימות השנה, אך עצמת ההגנה עליה פוחתת לאחר תום הקינון. הקרבות על גבולותיה של הטריטוריה נערכים רק בין פרטים בני אותו מין: נקבה מול נקבה וזכר מול זכר.

מחוץ לעונת הקינון הנקרים שקטים, נוטים להיחבא ואז קשה למדיי לאתרם. לרוב בתקופה זאת כל אחד מבני הזוג נמצא לבדו, והם אף עשויים לגלות סימני תוקפנות זה כלפי זה. הם לנים בקנים שנחטבו בעבר. כל אחד בקן משלו. הנקרים נכנסים לחורי הלינה עוד באור, כמחצית השעה לפני השקיעה. רק עם תחילת החיזור, באביב, חוזרים הנקרים ומתבלטים בנחלותיהם.

לנקר מעוף גלי טיפוסי: הוא עולה במעלה הגל כשהוא חובט במהירות בכנפיו פעמים אחדות, ואז גולש במורד הגל בכנפיים אסופות, וכך חוזר חלילה. על פי רוב מעופיו הם מעופים קצרי טווח מעץ לעץ. רק לעתים נדירות הוא מגיח למרחב פתוח ללא עצים. לקרקע הוא יורד רק לעתים נדירות ביותר, בעיקר כדי לאכול נמלים או לשתות ולנקר בטפטפות השקיה (ראה גם סעיף: הנקר והאדם).

הנקר נוחת כרגיל ממעופו בבסיסו של עץ ומטפס לאורך גזעו בתנועה לוליינית. תוך כדי הטיפוס הוא מקיש שוב ושוב במקורו על קליפת העץ. הקשות אלה מסייעות לו לאתר בשמיעה את מקום החרקים מתחת לקליפה - הוא גורם להם לנוע ולהשמיע קול, או לחלופין לאתר את ההד השונה שיש למחילה שנוצרה על ידי נבירתם. כשהוא שומע חרק נע הוא חובט בעוז בקליפה, בעזרת מקורו, חושף את המחילה, ושולף את החרק בלשונו הארוכה. הנקר אוכל גם פרות דמויי אגוז: באביב בעיקר שקדים ובסתיו אגוזי פקן. את האחרונים הוא תולש מהעץ במקורו או נתלה עליהם ברגליו, וכך שולף אותם מהציפה העוטפת אותם. את האגוז הוא נושא ל"תחנת פיצוח". אם האגוז נופל לו אין הנקר טורח לחפשו. "תחנת הפיצוח" היא מסעף ענפים, סדק או שקע שהנקר הכין וחטב. הוא מניח את האגוז במקום המיועד, חובט בו במקורו עד לפיצוח קליפתו, ואוכל את תוכנו. ירגזים, בולבולים ודרורים, לעתים גם חוחיות, תפוחיות ופרושים מתקבצים סביב כדי ללקט את השיירים. גם עורבים נוהגים להתקבץ במקום האכילה, אך אלה חומסים לעתים את האגוז עצמו. ליד תחנות כאלה אפשר למצוא שברי קליפות רבים.

לקראת עונת הרבייה הנקר משמיע, תוך כדי מעופו הגלי, קול גרוני מתמשך. זהו אמצעי לסימון הטריטוריה ולקביעת הבעלות עליה. פרט לקול זה הוא משמיע גם "קול נוכחות", שהוא קריאה קצרה, גבוהה וצלולה, וכן קולות אזהרה והתרגשות.

החיזור בין בני הזוג מתחיל כבר בסוף דצמבר - ראשית ינואר ונמשך עד סמוך למועד הטלת הביצים, במחצית השנייה של אפריל. בפרק זמן זה שני בני הזוג מרבים "לתופף" בנקישות מקור מהירות מאוד על ענפים יבשים, גזעים חלולים, או מרזבים. קול הנקישות נישא למרחוק. בעזרת הנקישות מכריז הנקר על נחלתו, וכך גם מתהדק הקשר בין בני הזוג. בתקופה זו מתפתחים לעתים קרבות של ממש בין שני זכרים או בין שתי נקבות על הטריטוריה שלהם. בעת הקרב הם משמיעים קולות צרודים ומתמשכים.

הנקר הוא עוף זהיר וחששן מאוד, וכשהוא מבחין באדם הוא ממהר לברוח, בייחוד באזור הקן. לעתים הוא כמו "משחק מחבואים" ומסתתר בצדו החבוי של הגזע או העמוד, ומציץ מדי פעם לראות אם חלפה הסכנה.

תפוצה בעולם: מזרח ים תיכונית. בעבר השתרעה תפוצתו מחופו המזרחי של הים התיכון עד אירן. ב- 100 השנים האחרונות הנקר הסורי הרחיב את תחומיו. אפשרי כי סיבת הדבר קשורה בהתפשטות שטחי החקלאות: הוא הגיע לאיסטנבול בשנת 1860, זוהה לראשונה בבולגריה בשנת 1890, ב- 1939 הוא דגר כבר בהונגריה וב- 1951 הגיע עד אוסטריה.

זהו עוף יציב בכל תחומי תפוצתו.

תפוצה בארץ: בצפון הארץ ובמרכזה - בכל רחבי החבל הים תיכוני.

מקומות החיות בישראל: יערות וחורשים, מטעים וגינות עירוניות.

עונתיות בארץ ושכיחות: יציב מצוי.

בעבר היה מוגבל לאזורים הרריים בחבל הים תיכוני, בעיקר לחורשים של הגליל העליון, ליערות אלון התבור במערב הגליל התחתון, לכרמל, לשומרון ולהרי חברון. הנקר הרחיב את תחום מחייתו כבר במשך שנות ה- 30 והתפשט במידה ניכרת במישור החוף במשך שנות ה- 40, כנראה בעקבות חדירת מין של יקרונית קטנה המשמשת לו למאכל והחיה באיקליפטוס מאז ימי מלחמת העולם השנייה. תפוצתו התרחבה מאוד מאז סוף שנות ה- 50 ובמשך שנות ה- 60. ייתכן כי התפשטותו המאוחרת והנמרצת קשורה בנטיעתם של מטעי הפקן המספקים לו מזון.

תזונה: פרוקי רגליים ובעיקר חרקים שהנקר שולף מתחת לקליפת עצים. הוא אוכל גם פירות שונים כגון אגוזים או גלעין של פירות אזדרכת ואף זירעונים של אורן. הוא שותה רק לעתים רחוקות.

קינון ודגירה: עונת הקינון נמשכת בין אמצע חודש מרס לאמצע יולי. במשך זמן זה הנקר משלים מחזור קינון אחד.

בני הזוג עשויים לאמץ להם קן ישן - על פי רוב יהיה זה חור הלינה של הזכר, אך לעתים מזומנות הם חוטבים קן חדש מדי שנה. דומה כי הנקר מעדיף לחטוב את קנו בעצי אזדרכת אך יש קנים גם בעצי קזוארינה, אגוז פקן, חרוב, איקליפטוס, תות רוביניה ואף בברוש, חרף השרף הרב שיש בעצתו. הקנים נחטבים לרוב בגזע או בענף עבה (שקוטרו יותר מ- 20 ס"מ) בגובה שבין 1.5 מטרים ל- 6 מטרים מעל לקרקע. פתחו של הקן מכוון לרוב אל נוף פתוח, ואין העדפה לאחת מרוחות השמים באשר לכיוונו.

הנקר מתחיל לחטוב את הקן החדש באמצע חודש מרס וחטיבתו נמשכת כ- 28-10 ימים. הזכר נושא בעול העיקרי של חטיבת הקן. קצב עבודתו נמרץ ביותר, והוא עשוי להגיע ל- 8 הקשות מקור בשנייה. את השבבים הוא מוציא במקור. לפעמים הוא מתחיל לחטוב קן ונוטש אותו מסיבה זו או אחרת. לעתים מזומנות הוא מעדיף לחטוב את קנו בעץ רקוב. קוטר חור הכניסה 5-4 ס"מ. מהפתח נמשכת לאורך 15-10 ס"מ מחילה אופקית: קוטרה כקוטר הפתח ואז היא פונה כלפי מטה ומתרחבת לחדר הקינון. אורך קטע זה 40-25 ס"מ וקוטרו 11-7 ס"מ. בקן אין ריפוד פרט לשבבים שנותרו בקרקעיתו. מרגע שנבחר מקום הקן - ישן או חדש - בני הזוג שוהים בסביבתו רוב שעות היום. הנקר עשוי לאמץ גם תיבות קינון. ההטלה מתרחשת בדרך כלל במחצית השנייה של חודש אפריל, אך לעתים נדחית אפילו עד לסוף יוני. בתטולה לרוב 4 ביצים, לפעמים 5 ורק לעתים רחוקות 3 ביצים. הביצה אליפטית וקליפתה לבנה ומבריקה. גודלה 1926 X מ"מ ומשקלה כ- 5.4 גרם.

הדגירה מתחילה עם השלמת התטולה. במשך שעות היום מתחלק עול הדגירה במידה שווה לערך בין שני בני הזוג, אך בלילה דוגר רק הזכר. משך הדגירה קצר ביותר ביחס לגודל הביצה והוא נמשך כ- 11 ימים. הגוזלים בוקעים במשך 3-2 ימים והם עיוורים ועירומים. שני ההורים מאכילים אותם בחרקים. הזכר מקפיד בתקופה זו לשמור על ניקיון הקן ומרחיק במקורו את הלשלשת של הגוזלים. הגוזלים שוהים בקן זמן רב יחסית ופורחים ממנו באופן הדרגתי רק כשהם בני 26-24 ימים. לעתים הם שבים ללון בקן, אך לרוב הם לנים בחוץ, על ענף. ההורים ממשיכים להאכילם עוד 4-3 שבועות לאחר פריחתם. כשהגוזלים מגיעים לעצמאות הם מנסים להתנחל בחורים. את לבוש הבוגר הם מקבלים עם חילוף הנוצות הראשון בסתיו.

גוזל של נקר בפתח הקן

צילום: דורון להב

פרטים מיוחדים: עקב מבנה הקן של הנקר יכולים להיווצר בו תנאי חוסר בחמצן ועודף CO₂. הן לנקר הבוגר והן לגוזליו יש כנראה התאמות התנהגותיות של אוורור הקן על ידי תנועה מעלה ומטה בתוכו. מחילות הקינון של הנקר מאומצות לעתים מזומנות על ידי עופות אחרים כמקומות מסתור וקינון. הדררות, במיוחד, תלויות בקני נקר נטושים.

הנקר הסורי והאדם: הנקר גורם נזק ליבול מטעי הפירות האגוזיים - פקן, אגוז מלך, מקדמיה, פיסטוק, שקדים וגם גלעינים של נשירים. לדבריו של יותם גנלדר, העוסק בנזקי הנקרים ברשות הטבע והגנים, נזק זה זניח לעומת בעיית ניקור צינורות ההשקיה.

בשנת 1969 החלו הנקרים לנקר בצינורות השקיה מפלסטיק, בעיקר כאלה המשמשים לטפטוף. תוך שנתיים התפשטה התופעה למרבית תחומי תפוצתם בארץ, והנזקים שנגרמו היו כבדים. הנקרים ניקרו באותן שנים גם כבלי טלפון, וגרמו לניתוק מנויים. הנזקים הלכו וגברו עד לשנת 1976, ומאז שיעור הנזק התייצב פחות או יותר. סיבת ניקור הצינורות לא ברורה. יש סברה שקול המים בצינור מזכיר את קול הזחל שבקליפת העץ. אך לדבריו של יותם גנדלר נמצאו גם חורים טריים שנוצרו בצינורות ישנים שלא זרמו בהם מים.

פתרונות שנמצאו יעילים ולאורך זמן לנזקי הנקרים בצינורות הם כיסוי הצינורות בפלריג כאשר היריעה מונחת על הצינור ומעוגנת לקרקע, או הטמנה של הצינור בקרקע, או חיפוי על הצינור של עלים יבשים, נסורת, אדמה ועשבייה. יש הסוברים שהנקרים לא מחררים צינורות בהירים. אך יותם גנדלר מצא גם צינורות צהובים שנוקרו. (ראו צילום).

קטע מצינור טפטפות – במרכז החור שנוקב ע"י הנקר

צילום: יותם גנדלר

מקורות מידע ואתרים נוספים:

1. פז, עוזי, 1986, האנציקלופדיה לחי ולצומח בא"י, כרך 6 הוצ' החברה להגנת הטבע ומשרד הביטחון.

2. ברנע, ע. העוף המתופף והקודח, מאמר, מאי 1989, טבע וארץ חוב ל"א 8

http://www.snunit.k12.il/heb_journals/aretz/318012.html

3. סיימן נמצוב - הביולוג של רשות הטבע והגנים מידע בעל פה.

4. יותם גנדלר, חוברת בנושא נזקי צינורות מבע"ח ושיטות טיפול, הוצאת רשות הטבע והגנים.

5. סירטון של האכלת גוזלי נקר :

http://www.yardbirds.org.il/movie/syrian%20woodpecker.wmv

6. קולות הנקר : http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=442

7. כרטיס מידע על הנקר:

http://www.birds.org.il/show_item.asp?levelId=388&itemId=1635&birdId=11

8. בולים של נקר : http://my.ort.org.il/holon/birds/au2.html

9. מידע נוסף על הנקר:

http://www.birdguides.com/html/vidlib/species/Dendrocopos%5Fsyriacus.htm

10. מידע מורחב על ציפורים מקננות חורים

http://www.yardbirds.org.il/daf/hole%20nesting%20birds.htm

ליקטה וערכה שלומית ליפשיץ : shlompof@netvision.net.il

תודות על הסיוע בליקוט החומר ועריכתו להדס כץ שדה חן ולדורון להב

לאתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית

http://www.yardbirds.org.il

13/08/06