תור צווארון

צילם: נינו

שם באנגלית: Eurasian Collared dove

שם מדעי: Streptopelia decaocto

שם בערבית: حمام مطوق

סדרה: יונאיים Columbiformes

משפחה: יוניים columbidae

סוג: תור Streptopelia

לשמיעת הקול של תור צווארון ( באדיבות החברה להגנת הטבע )

הפס השחור שלרוחב עורפו הקנה לו את השם: תור צווארון. גם שמו האנגלי נובע מקולרו השחור. השם תור הוא אונומטופאי, ומקורו בקול שמשמיע התור המצוי, קרוב משפחה של תור צווארון. קולו של תור הצווארון הוא המהום תלת הברתי החוזר ונשנה, ההברה השנייה מודגשת וארוכה יותר. קול זה מזכיר את קולה של הקוקיה האירופית. תור הצווארון דומה במראהו לתור הטבעת, מין שמגודל בכלובי נוי וגם משמש במעבדות למחקר התנהגות הרבייה של העופות. תור הטבעת בהיר יותר מתור הצווארון.

הזואולוג ישראל אהרוני כינה את תור הצווארון 'התור הצוחק' על שום שקולו מזכיר צחוק של אדם וזיהה אותו עם העוף שפנין המוזכר בתלמוד, שהוא גם שמו הערבי של תור הצווארון.

התור נזכר בברית בין הבתרים ...ותור וגוזל ... בראשית טו', ט. ובשיר השירים ...הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע, וקול התור, נשמע בארצנו ... (ב', יב') כנראה שהכוונה בשיר השירים היא לתור המצוי שמגיע לאזורנו באביב וקולו הוא אחד ממאפייני עונה זו.

הסוג: STREPTOPELIA מונה 16 מינים, בארץ ישנם חמשה מינים:

S.turtur תור מצוי

S.orientalisתור מזרחי
S.decaocto תור צווארון

S.roseogriseaתור הטבעת

S.senegalensis צוצלת

סימני זיהוי: כמו כל בני משפחת היוניים גופם של תורי הצווארון מגושם, צווארם קצר וראשם קטן ביחס לגוף. תור צווארון הוא הגדול והבהיר מבין כל התורים. על מקורו דונגית – שזהו עור רך ותפוח שבו מצויים הנחיריים. אורכו 30-32 ס"מ, משקלו 150-196 ג' ומוטת כנפיו 45-55 ס"מ. צבעו הכללי חום-אפרפר, גחונו חום-ורדרד, תת השת ובסיס הזנב שחורים, בחלקו האחורי של צווארו פס רוחב שחור.

חברתיות: להוציא את תקופת הקינון, אז שומרים תורי צווארון בקנאות על הטריטוריה הקרובה לקן, נוהגים תורי צווארון להתקבץ ללהקות. גם בתקופת הקינון הם מתקבצים לאיסוף מזון. בסתיו הם נוהגים להתלהק ללינה בצמרות עצים. 

תפוצה בעולם: תורי צווארון יציבים בתחומי מחייתם המשתרעים מסין דרך הודו וסרי לנקה לאסיה הקטנה ומשם למזרח התיכון ולאירופה. בעבר היו נפוצים רק באסיה אבל החל מהמאה ה 19 התחילו להתפשט למרבית אירופה ולמזרח התיכון. יש סברה שהובאו לאזורנו על ידי בני האדם אך יתכן והסיבה הייתה התפתחות החקלאות והרחבה בישובי בני האדם שכן תורי צווארון למדו ליזון משאריות משק האדם, בלולים וברפתות. באסיה תורי צווארון נמצאים באזורים מדבריים למחצה עם עצים פזורים ונוטים להתרחק מערים גדולות. במקומות אחרים לא סואנים ניתן לראותם בגנים ופרקים.

תפוצה בארץ: בארץ מצוי ברוב חלקי הארץ למעט הנגב הקיצוני.

תזונה: מזונם העיקרי זרעים שונים, גרעיני דגניים, עלים צעירים של עשבים ודשאים, לעיתים זבובים ורכיכות. את מזונם הם מלקטים לרוב על הקרקע ולפעמים פירות גרגריים מעל שיחים ועצים. כמו אצל כל בני משפחת היוניים תורי הצווארון בולעים את מזונם בשלמות והוא מאוכסן בתחילת תהליך העכול בזפק גדול שהוא התרחבות של הוושט ובו מתרכך המזון קודם למעבר אל המעי. לשם ריכוך המזון יש צורך במים אותם לוגמים היוניים בלגימה ארוכה וללא הפסקה דבר המתאפשר כי ביכולתם להכניס את כל מקורם למים, לסתום את הנחיריים ולגמוע עד תום השתייה.

קינון ודגירה: תור צווארון מתבודד וטריטוריאלי בתקופת הקינון והדגירה ברוב אזורי מחייתו. בארץ עונת הקינון מתרחשת בין סוף מרס עד חודש יוני. הקן נבנה לרוב על שיחים ועצים צפופים כגון אורן וברוש. הזכר מביא את חומרי הקינון והנקבה בונה. הקן  בצורת פלטפורמה דקה של זרדים, גבעולים ושורשים בגובה של 2-2,5 מ' מעל פני הקרקע. בתטולה 2 ביצים לבנות. במשך הלילה הבוקר והערב דוגרת הנקבה והזכר דוגר בצהריים. הדגירה נמשכת 14-16 ימים ואחרי 15-19 יום נוספים הגוזלים פורחים מהקן. כמו אצל כל היוניים – מייצרים תורי הצווארון "חלב יונים" בזפק שלהם בו הם מאכילים את גוזליהם בימיהם הראשונים. לרוב יש שני מחזורי קינון בשנה.

לאלבום תמונות של תור הצווארון

מקורות המידע ואתרים נוספים:

1. היינצל, ה., פיטר, ר. ופרסלאו, ג'. 1975, הציפורים, מגדיר שלם.הוצאת הקיבוץ המאוחד, ת"א.

2. מויאל, חיים. 2004. לקסיקון שמות החולייתנים בישראל, הוצא' טבע הדברים, הרצלייה.

3. סוונסון,ל., גרנט,פ., מולארני, ק. וצטרסטרום,ד. 2003,הציפורים, המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל. הוצאת מפה

והקיבוץ המאוחד .

4. ענבר, ר. 1977 מדריך לציפורי ארץ ישראל, הוצאת אחיאסף.

5. פז עוזי, 1986, החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 6,  הוצאת משרד הביטחון.

6. Cramp, S. and Simmons, k.E.L. Handbook of Birds of Europe, the Middle-East and North Africa. Vol. 1-5, 1977-8, Oxford University Press.

7. Hadoram, S. The Birds of Israel, 1996, Printed in Great Britain by Bath Press Colour Books, Bat

8. Handbook of the Birds of the World, Vol 4 , Lynx Edicions 2005, Barcelona

9. מידע ובולים של תור הצווארון: http://my.ort.org.il/holon/birds/aj6.html

10. משפחת היונאיים בשפה העברית: http://www.safa-ivrit.org/fauna/yona.php

ליקט וערך - אורי גורפיין

תודות על הסיוע בליקוט החומר ועריכתו, לשלומית ליפשיץ ולדורון להב

לאתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית

http://www.yardbirds.org.il/

30/05/2009