ירקון

ירקון זכר

צילום: איתן קאופמן

המין: ירקון

שם מדעי: chloris Carduelis

שם אנגלי: Greenfinch

שם בערבית: ח'וציירי

מקור השם ופירושו: השם העברי מבטא את צבע נוצותיו: ירקרק-צהבהב. זהו גם מקור שם המין המדעי (khloris ביוונית הוא צבע צהבהב-ירקרק) וכמובן מקור שמו האנגלי.

סימני זיהוי בולטים: הירקון שיך למשפחת הפרושיים, גדלו כגודל דרור הבית והוא הגדול מבין הפרושיים הצהובים-ירוקים הנראים בארץ. ( שהם חורפי ובזבוז). יש לו מקור קצר, עבה וחרוטי שצבע וורוד בהיר. צבע רגליו חום-ורדרד בהיר. במעוף מתבלט הצבע הצהוב בשולי אברות היד ובאברות הזנב החיצוניות. הזנב קצר וקדוד באופן בולט. (כלומר קו מתאר קצה הזנב נראה בצורת האות V, כמו זנב ממוזלג קצר מאד ).

מידות: אורך גוף 15.2-13.8 ס"מ, משקל 35-19 גרם, ומוטת כנפים 27.5-24.5 ס"מ.

תאור: הופעתו הכללית של הזכר בחורף ירקרקה-זיתנית אחידה עם גוונים אפורים בראש וצהבהבים בגחון. אברות היד שחומות אך שוליהן צהובים; צבעם של שוליים אלה ניכר היטב בעת המעוף. גם אברות-הזנב שחומות, למעט האברות הצדדיות - שגונם צהוב עז; בעת המעוף הן מתבלטות ככתמים צהובים בצדי הזנב. קצות הנוצות מתבלים במשך החורף; לקראת האביב הפנים וחלקי הגוף העליונים נעשים צהבהבים-ירקרקים יותר וצְהוֹב הגחון נעשה עז יותר. הנקבה דהה יותר, צבעיה חומים-אפרפרים יותר וחלקי גופה העליונים מפוספסים יותר. הצעיר דומה לנקבה אך צבע נוצותיו עמום יותר.

משך החיים: הגיל המרבי של פרט מטובע שנמצא בטבע היה 12 שנים ו- 7 חודשים.

חברותיות: מחוץ לעונת הקינון ועד לאביב שלאחר מכן הירקון מתלהק ללהקות המונות עשרות ואף מאות פרטים. אלה מצטרפות לעתים תוך כדי חיפוש מזון לפרושיים אחרים כחוחיות, בזבוזים, פרושים ותפוחיות וכן לדרורים ולגיבתונים. להקותיו של הירקון מתפזרות עם תחילת עונת הקינון, בראשית חודש מרס, וכל זכר תוחם אז את נחלתו. בעונת הקינון - זוגות נפרדים, אך התנהגותם הטריטוריאלית מתונה. לעתים עשויים זוגות אחדים של ירקון לקנן במרחק מטרים לא רבים זה מזה.

התנהגות: הירקון עף במעוף גלי טיפוסי. תנועות חתירה אחדות ומהירות מתחלפות בגלישה בכנפיים סגורות. על הקרקע הוא מדלג. הוא מרבה גם לעמוד על עץ, עמוד גבוה או על אנטנה מתנשאת, ולהשמיע קול אפייני, צרוד ומתמשך. לעיתים פוצח הזכר בשירה מסולסלת ועשירה המזכירה את שירת החוחית.

תפוצה בעולם: מערב פליארקטית ומשתרעת על פני מרבית אירופה וכן גם באזורים הים תיכוני והאירנו-טורני. רוב אוכלוסיותיו יציבות, רק אלה מצפון אירופה ומצפון מזרחה נודדות בסתיו וחורפות בדרום רוסיה, באגן הים התיכון ובמזרח התיכון: בארץ ישראל, בסיני ובדלתה של הנילוס.

תפוצה בארץ: כמקנן - בעיקר בחבל הים תיכוני, אך מאז 1960 חודר גם לתחומי יישובים בצפון הנגב. כחורף וכחולף - ברוב חלקי הארץ.

מקומות החיות בישראל: מקנן בשולי יערות, חורשות דלילות, מטעים, כרמי זיתים, פארקים וגינות, אך מעדיף, בצורה בולטת, שדרות של עצי ברוש ופרדסים. חורף בשדות של צמחים חד שנתיים, ומעדיף שדות שבסביבתם גדלים עצים.

עונתיות בארץ ושכיחות: יציב נפוץ מאוד, חורף וחולף נפוץ.

תזונה: הירקון ניזון ממגוון נרחב למדיי של זרעים שהוא אוסף על פני הקרקע, אך בעיקר מזרעים של צמחים בני משפחות המצליבים, הארכוביתיים והמורכבים. בראשית החורף הוא אוכל בעיקר זרעים של מרקולית. הוא עשוי לאכול גם על עצים ושיחים: זרעים של מתנן שעיר, ברוש, אורן ותויה, וכן גם פרות, ניצני עלים וחרקים.

קינון ודגירה: עונת הקינון מתחילה בחודש מרס ונמשכת עד לשבוע השני של אוגוסט. במשך פרק זמן זה משלימים זוגות רבים 2, ואולי 3, מחזורי קינון.

הנקבה בונה לבדה את הקן והזכר מלווה אותה. הקן נבנה על עץ בגובה 5-2 מטרים מעל לפני השטח בין ענפים עבותים ואפלוליים. לרוב הנקבה מעדיפה לשם כך עץ ברוש. היא נוחתת עם חומר הקינון במרחק מה ממקום הקן, ורק לאחר שבחנה את הסביבה ווידאה כי לא אורבת שום סכנה בסביבה, היא מנתרת אל הקן. לקן צורה של סלסילה הבנויה מחומרי בנייה גסים כמחטי אורן, זרדים שונים, חבלים ושורשים. הוא מרופד בצמר, בשערות ובנוצות. קוטרו החיצוני 13-9 ס"מ, קוטרו הפנימי 6.5-5 ס"מ, גובהו כ- 6 ס"מ ועומקו 3-3.5 ס"מ.

בתטולה 5-4 ביצים, לעתים אף 6. צבע קליפת הביצה תכול בהיר-אפרפר, והיא מנוקדת מעט בנקודות חומות-לילכיות, בעיקר בכוד הביצה. הנקבה דוגרת לבדה כ- 13 ימים. מדי פעם הזכר קורא לה אל מחוץ לקן ומאכיל אותה ממקור אל מקור - כפי שמאכילים גוזל. הגוזלים בוקעים סומים, והם עוטים פלומה צפופה למדיי וארוכה. ההורים מאכילים אותם בבליל של זרעים שרוככו בזפק ובירק מרוסק אך גם בחרקים. ההורים אינם נוטלים במקורם את לשלשת הגוזלים. בימים הראשונים לחיי הגוזלים הנקבה אוכלת את הלשלשת אך לאחר ימים אחדים היא מפסיקה, וכך עם הזמן הולך ומצטבר מעין זר לבן בשולי הקן. הגוזלים פורחים מהקן בגיל 16-14 ימים.

פרטים מיוחדים: במחקר באנגליה נמצא כי ברוב המקרים שיטת הזיווג היא מונוגאמית, אך נמצאו מקרים רבים של פוליגמיה בהם לזכר אחד היו 2 ואף 3 נקבות. הירקון היא ציפור פולשת בדרום אוסטרליה.

ירקון זכר

צילום: איציק אמיר

מקורות מידע ואתרים נוספים:

1. פז, עוזי, 1986, האנציקלופדיה לחי ולצומח בא"י, כרך 6 הוצ' החברה להגנת הטבע ומשרד הביטחון.

2. פז,עוזי, 2000, תקליטור "העופות בישראל" בהוצאת סי די מדיה וטבע הדברים.

3. אתר הצפרות של גוש דן www.birds.co.il בתוכו קישור לשירה של ירקון באתר http://www.scricciolo.com/eurosongs/Carduelis.chloris.wav

4. מידע ובולים של ירקון: http://my.ort.org.il/holon/birds/bl6.html

5. מידע נוסף על הירקון: http://www.birdguides.com/html/vidlib/species/Carduelis%5Fchloris.htm

ליקטה וערכה שלומית ליפשיץ

shlompof@netvision.net.il

תודות על הסיוע ליקוט החומר להדס כץ שדה חן ולדורון להב.

לאתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית

http://www.yardbirds.org.il/

15/10/2006