קולות הציפורים – שירת הציפורים

הקול משמש אמצעי קשר חשוב ביותר בעופות, במיוחד אצל ציפורי הסבך והג'ונגל, שכן בסבכים קל יותר לשמוע מאשר לראות. לכל מין ציפור קול ייחודי לה. לכן משמש הקול אמצעי חשוב לצופים בציפורים לזיהוי ולהבחנה בין מינים קרובים ודומים.

את מיגון הקולות שמשמיעות הציפורים ניתן לחלק לשתי קבוצות עיקריות: קולות קריאה וקולות שירה. קולות שירה הם קולות רמים, ממושכים, העשויים מסדרה של תווים שונים המושמעים בדגם קבוע, בזה אחר זה. השירה מבוצעת בדרך כלל בעונת החיזור והקינון על ידי הזכר, תוך שהוא עומד במקום רם בשטח ומשמשת להכרזה על טריטוריה ולמשיכת בת זוג. השירה מפותחת בעיקר אצל ציפורי שיר. יסודות השירה עוברים בתורשה אך הם משתכללים ומשתנים במידת מה כתוצאה מהסביבה. לדוגמה, שחרור בוגר משמיע שירה מורכבת ומסולסלת יותר מזו של שחרור צעיר. ניתן לזהות דיאלקטים שונים בין קבוצות מאותו מין החיות במקומות שונים. לדוגמה, לשירת הצופיות ברמת אביב יש דיאלקט שונה מזה של שירת הציפורים בירושלים. (ר' לינק למאמר של נועם לידר).

קולות קריאה הם קולות נמוכים וחרישיים או קצרים וחדים, המבוצעים על ידי הזכר והנקבה כאחד, ומשמשים לקשר בין בני הזוג, קשר בין הורים וצאצאים, לאזהרה מאויב, לקול מצוקה, להתגודדות על אויב,לקשר בין פרטים בלהקה נודדת, לבקשת אוכל ועוד.

לקול יש לרוב משמעות תוך מינית בלבד, אך לקולות אזהרה והתגודדות יש גם משמעות בין מינית של תקשורת בין טורף לנטרף. ההשערה היא שהנטרף הפוטנציאלי משמיע קולות רמים, כשהוא רואה טורף, לאו-דווקא בשביל להזהיר את בני מינו, המצויים בקרבתו, שכן לשם כך יכול היה הנטרף הפוטנציאלי להסתפק בקולות חרישיים, אלא בכדי להודיע לטורף שהוא התגלה ושיסתלק, שכן אין לו סיכוי לטרוף. התצפית שמראה שכאשר משמיעים העופות קולות מול טורף הם גם מתקרבים אליו ואף מתגודדים בקבוצה מחזקת את ההשערה הזו.(ר' ספרם של אמוץ ואבישג זהבי).

קיימת אמינות רבה במסירת המידע באמצעות הקול, שנובעת מכך, שבכדי להשמיע קולות מסוימים בדגם ובעוצמה שהם מושמעים על העופות להיות במצב גופני שרירני מסוים. להמחשה – מעולם בני האדם - לא ניתן להשמיע אנחת רווחה בזמן שקמים מהכורסה ולעומת זאת לא ניתן להשמיע קריאת חרדה בזמן שמתרווחים בכורסה. (ר' ספרם של אמוץ ואבישג זהבי – על טווסים, אלטרואיזם ועקרון ההכבדה). נמצא שקיים גם סוג של דבור בעופות, שנוהגים להשמיע קולות קריאה מסוימים כשהן רואים סוגים שונים של טורפים (ר' הספר הנ"ל שאמוץ ואבישג זהבי).

קיימת גם תופעה של חיקוי בעופות, המוכרת ביותר אצל התוכים והמאינות. ייתכן וזו הדרך שלהם להעשיר את מיגון הקולות שלהם וכך להעיד על ניסיונם ומעמדם.

היווצרות הקול במחלקת העופות

מנגנון יצירת הקול בעופות נמצא בתחתית הקנה שבגרון העוף. זאת- בשונה ממקום אבר הקול אצל היונקים הנמצא בגרון העליון. בתחתית הקנה, במקום ההתפצלות של הקנה

לסימפונות שמובילות לריאות, נמצא הסירינקס ( Syrinx) העשוי שלוש טבעות סחוס – הצבע הירוק כהה באיור. אזור הסירינקס – הוא אזור מורחב, מעין תא, היוצר "תיבת תהודה".פירוש המילה סירינקס ביוונית הוא חליל דו-קני.

מיקום אבר הקול על התפצלות הסימפונות מאפשר לציפורים להשמיע שני קולות בו זמנית, כמו לשיר דואט.

בציפורי השיר, באיזור הסירינקס, יש מיתרי קול (קרומים דקים המופעלים על ידי שרירים מיוחדים. השרירים מקרבים/מרחיקים את המיתרים זה מזה וכך משתנה לחץ האוויר העובר ביניהם ומרעיד אותם). ניתן להמחיש את עקרון המנגנון של יצירת הקול בציפורי-השיר על ידי בלון מנופח שמשחררים ממנו את האוויר תוך הרחבת וכיווץ הפתח כך שנוצרים קולות שונים.

ליונים יש זוג שרירים אחד ולרוב ציפורי השיר שבעה זוגות. ישנם ציפורים כמו היען, החסידה והנשר שאין להם איבר זה, והם חסרי קול ומשמיעים קולות באמצעים אחרים. לדוגמה החסידה באמצעות נקישת שני חלקי המקור זה בזה. יש ציפורים שמשמיעות קולות על ידי תיפוף- הנקר לדוגמה וכן על ידי משק כנפיים כמו התורים והפשוש.

השמיעה בציפורים:

בכדי לקלוט את הקולות יש לציפורים אוזניים. האוזניים מצויות בצידי הראש, מעט מתחת לקו העיניים. פתחי האוזניים מוסתרים ומוקפים בזר נוצות.

חוש השמע בעופות הוא השני בחשיבותו, לאחר חוש הראיה. במיוחד מצטיינים בשמיעה דורסי הלילה, המסוגלים לאתר את טרפם בלילה חשוך באמצעות חוש השמיעה בלבד. גם עופות אחרים נעזרים בחוש השמיעה כדי לאתר את טרפם – הנקר לדוגמה מאתר את זחלי החיפושיות הנוברות בגזעי העצים לפי הרחש שהם משמיעים. מבנה האוזן של הציפור דומה למבנה האוזן של האדם אלא שאוזן העוף נעדרת אפרכסת ולכן מכילה רק את האוזן התיכונית והפנימית.

מקורות מידע ואתרים נוספים:

1. פז,עוזי, 2000, תקליטור "העופות בישראל" בהוצאת סי די מדיה וטבע הדברים.

2. פז, עוזי, 1986, האנציקלופדיה לחי ולצומח בא"י, כרך 6 הוצ' החברה להגנת הטבע ומשרד הביטחון.

3. זהבי אמוץ ואבישג,1996, טווסים, אלטרואיזם ועקרון ההכבדה. הוצ' החברה להגנת הטבע.

4. לידר, נעם. מין וזמר בחי הצופיות ברמת אביב.http://www.openu.ac.il/Adcan/adcan33/adcan-82.html

5. אשל, אופיר. מאמר א- ב של ציפורים באתר מט"ח http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=8967

6. קולות ציפורים באתר מט"ח http://lib.cet.ac.il/pages/sub.asp?source=329

7. קולות של ציפורים באתר מט"ר – אתר בעברית http://www.matar.ac.il/zrakor/99.04.asp

8. אוסף קשורים בנושא קולות ותמונות של ציפורים http://www.yardbirds.org.il/computer/pic.htm

9. על השמיעה בציפורים http://www.earthlife.net/birds/hearing.html

10. על מבנה אוזן הציפור http://www.garden-birds.co.uk/information/hearing.htm

11. מאמר בכתב עת מדעי בארה"ב מגלה שציפורים למדו לחקות את הרעשים בסביבה העירונית

12. מחקר: הצופית מתאימה את סגנון שירתה למקום גידולה.

13. סרטו על שירת הציפורים של דיויד  אטנבורו http://www.youtube.com/watch?v=VjE0Kdfos4Y

ליקטה וערכה שלומית ליפשיץ

תודות על הסיוע בליקוט החומר להדס כץ שדה חן ולדורון להב

לאתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית

http://www.yardbirds.org.il

25/07/2009