סלעיות שחורות לבנות במשפחת הסלעיות

שם אנגלי: Wheatear

שם לטיני: Oenanthe

שם בערבית: الأبلق

מקור השם המדעי Oenanthe – "הופעת הגפן" מהופעתה של הציפור ביוון כאשר הגפן מלבלבת. השם האנגלי Wheatear מורכב משתי מילים wheat לבן ו- tear זנב שפירושן הסכסוני "לבן-זנב". השם העברי ניתן לה ע"י אהרוני עקב פעילותה וקינונה באזורים סלעיים, שכן כל הסלעיות הן ציפורים של נופים פתוחים, רבות מהן חיות במדבר, והן מרבות לעמוד על הקרקע או על סלעים. ברוב המינים יש הבדל ניכר במראה בין הזוויגים. ברוב המינים הזכר תופס את הטריטוריה, והנקבה היא זו שבונה את הקן ודוגרת במשך שבועיים ושני בני הזוג משתתפים בהאכלת הגוזלים למשך שבועיים בקן ואחר כך מלווים את הגוזלים עוד כשלושה שבועות מחוץ לקן.

הסוג סלעית משתייך למשפחת הקיכליים – Turdidae אחת המשפחות הגדולות בסדרת ציפורי השיר. הסוג מונה 21 מינים ו- 30 תת מינים. אופייני לרובם על שת לבן וזנב שצבעו שחור ולבן. בארץ ישנם 15 מינים מתוכם 7 מינים שהצבעים שחור ולבן שולטים בהם ואליהם מתיחסת הכתבה. המינים האלה הם: סלעית קיץ, סלעית חורף, סלעית שיחים, סלעית קפריסאית, סלעית לבנת כנף, סלעית נזירה וסלעית שחורת בטן.

סלעית קיץ

שם אנגלי: Black-eared Wheatear

שם לטיני: Oenanthe hespanica

שם בערבית: الأبلق اسود الآذن

מקור שמה : מקור שמה העברי מהיותה מקננת נפוצה בקיץ בישראל. בודנהימר כינה אותה "סלעית ההרים" בגלל שכיחותה בשטחים הרריים. שמה הלטיני "סלעית הופעת הגפן הספרדית", למרות תפוצתה הנרחבת באירופה והמזרח התיכון, מפני שהוגדרה בספרד.

יש לה שני תת מינים. בארץ נמצא תת המין O. h.melanoleuca אצלו צבע הזכר שחור ולבן כמעט ללא הגוון הכתמתם.

סלעית קיץ

סימני זיהוי: ציפור אלגנטית ורזה בעלת זנב בולט דק וארוך. אורכה 14-16 ס"מ משקלה 15-22 ג' ומוטת הכנף 25-27 ס"מ. הזכר צבוע בגוון חום חולי בראשו, עורפו, גבו, חזהו ובטנו. במין המצוי בארץ ייתכן וייראה לבן כמעט ללא הגוונים האלה. הכנפיים שחורות, הלחיים שחורות. הסנטר והגרון יכולים להיות בגוון חום חולי אצל חלק מהזכרים. ישנו פס בהיר בין הגרון לכנף. הנקבה צבועה בחום חולי, אברות הכנף שחומות- שחורות.

תפוצה בעולם: סלעית הקיץ נפוצה מסביב ים התיכון עם גלישה לאזור האירנו-טורני.

ציפורים יחידות נודדות וחורפות בדרום הסהרה.

תפוצה של סלעית קיץ

צהוב - אזורי דגירה ושהיית בוגרים כל השנה. כחול – אזורי חריפה של חלק מהאוכלוסיה

המפה לקוחה מתוך Handbook of the Birds of the World, Vol 11, Lynx Edicions 2005, Barcelona

מקום חיות: אזורים יבשתיים קרובים לים התיכון, בנופים הרריים חשופים או מדרונות תלולי אבן ואזורים המיוערים קלות. כמו כן באזורים טרשיים, גבעות כורכר, עמקי נהרות יבשים חורשי אלונים וכרמים עם גדרות אבנים.

התפוצה בארץ: בארץ חולפת מצויה בכל אזורי הארץ וציפור קיצית-מקננת נפוצה.

מזון: מזונה העיקרי חרקים שונים הנלכדים בעיקר מעל פני הקרקע החשופה או המכוסה בצמחיה דלילה. לרוב הלכידה מתבצעת לאחר צפייה ממקום גבוה ונחיתה על הטרף. משקלה הקל מאפשר לה לעמוד גם על צמחיה דקה שלא כשאר הציפורים. לעיתים צדה את טרפה תוך מעוף קצר בין ענפי עצים.

קינון ודגירה: הקינון והדגירה מתרחשים בחודשים אפריל - יולי. האוכלוסייה הדוגרת מגיעה לארץ בחודש מרס. ראשונים מגיעים הזכרים ותופסים נחלות שגודלן כ-100 דונם בתהליך המתנהל ע"י איומים טקסיים ומלווה בקרבות ממשיים. הזוג מוצא מקום אפשרי לקן בינות לנקיקים, גלי אבנים וחורים באדמה ואף בתוך צמחייה עבותה. הקן בצורת סלסילה שטוחה עשוי מעשבים יבשים, טחב ושורשים עדינים ומרופד בחומרים עדינים.

בתטולה 4-5 ביצים אליפטיות חלקות ומבריקות בצבע תכלת עם כתמים קטנים בצבע חום אדום.

מידע מענין: זוהי ציפור אקטיבית המצויה בתנועה מתמדת, מנתרת ללא הרף ונעצרת בהתרגשות מידי פעם על קצה סלע בולט כשהיא משקיפה על סביבתה תוך שהיא מרטטת בזנבה.

סלעית חורף

שם אנגלי:Wheatear Finsch's

שם לטיני: Oenanthe finschi

שם בערבית: الفقاقة العربية

מקור שמה : בודנהימר כינה אותה כשמה הערבי, על שום שהיא חורפת בישראל.

סלעית חורף

סימני זיהוי: אורכה 14 ס"מ משקלה 22-32 ג'. קודקוד הזכר בצבע לבן המתמשך עד קצה זנבו, הצבע השחור של לחייו וגרונו מתחבר עם כנפיו. הנקבה דומה לזכר אבל צבעה דהה משלו, וגרונה רק לעתים כהה. הצבעים החומים-אפורים והשחורים של הפנים והגרון משתנים במשך תהליך הגדילה ובמשך השנה.

תפוצה בעולם: ממרכזה של תורכיה לאפגניסטן ועד טורקסטן, ישראל וערב הסעודית.

תפוצה של סלעית חורף

ירוק - אזורי קבע. צהוב - אזורי נדידה ודגירה. כחול - נראים צעירים בתקופת החורף

המפה לקוחה מתוך Handbook of the Birds of the World, Vol 11, Lynx Edicions 2005, Barcelona

מקום חיות: מדרונות סלעיים, במיוחד בעמקים וקניונים עם אבני סיד. לרגלי גבעות והרים נמוכים עם צמחית שיחים, אזורים מדבריים למחצה זרועי סלעים גדולים, שולי מדבר ושדות יבשים, לרוב עד לרום של 800 מ'.

התפוצה בארץ: עוברת אורח לא מצויה,חורפת מצויה בצפון הארץ ומרכזה ודוגרת קיץ בחרמון.

מזון: מזונה העיקרי חרקים שונים במיוחד נמלים וחיפושיות בנוסף לזרעים וחלקי צמח שונים.

קינון ודגירה: הקינון והדגירה מתרחשים בחודשים אפריל - יוני. הקן נבנה בצורת סלסילה שטוחה מזרדים ושורשים השזורים בעשבים ושערות על האדמה, בינות לסלעים. בתטולה 4-6 ביצים ורדרדות מנוקדות בלבן וכתמים אדמדמים.

סלעית שיחים

שם אנגלי: Pied Wheatear

שם לטיני: Oenanthe pleschanka

שם בערבית: الفقاقة البقعاء

סלעית שיחים

מקור שמה : את שמה העברי קבלה מנוהגה לחנות בתקופת הנדידה על שיחים ועצים.

סימני זיהוי: אורכה 14.5-16 ס"מ ומשקלה 18 גרם. כיפת ראשו של הזכר חזהו ובטנו לבנים ואילו לחייו, חזהו, כנפיו וזנבו שחורים. הנקבה והצעירים דומים וצבעם בגוונים של חום.

תפוצה בעולם: תפוצתה נרחבת מצפון הים השחור למרכזה של אסיה, וכן מצויה בחורף במזרח אפריקה ובחצי האי ערב.

תפוצה של סלעית שיחים

צהוב - אזורי דגירה ושהיית בוגרים כל השנה. כחול – צעירים שנראים לעיתים בחורף

המפה לקוחה מתוך Handbook of the Birds of the World, Vol 11, Lynx Edicions 2005, Barcelona

מקום חיות: אזורים סלעיים מבודדים ויבשים באזורים מדבריים למחצה ומדבריות זרועי סלעים וקניונים.

התפוצה בארץ: בארץ חולפת נדירה בעיקר באביב.

מזון: מזונה העיקרי חרקים, בעיקר חיפושיות ונמלים. בתקופת הסתיו משלימה את מזונה עם פרות.

קינון ודגירה: באירופה הקינון והדגירה מתרחשים בחודשים מאי-יוני. באסיה עד אוגוסט.

הקן נבנה על ידי שני בני הזוג בכוכי סלעים אותם בוחרים הזכרים. הקן סלסילה שטוחה בנויה מזרדים ומרופדת בעלים, עשבים ושיער בעלי חיים. הזכרים תופסים נחלה גדולה ההולכת ומצטמצמת בהתאם למספר הזכרים הנוספים המצוים בשטח, בתהליך של איומים, טכסים ואף בקרבות ממש. לאחר שתופס הזכר שטח מצטרפת אליו נקבה. בתטולה 4-8 ביצים כחולות בהירות עד ירוקות-כחולות.

סלעית קפריסאית

שם אנגלי:Cyprus Wheatear

שם לטיני: Oenanthe cypriaca

שם בערבית: الأبلق قبرص

מקור שמה: שמה העברי על שום אזור תפוצתה העיקרית באי קפריסין.

סלעית קפריסאית

סימני זיהוי: נחשבה כתת מין של סלעית שיחים, לאחרונה הסתבר בוודאות שיש שוני מורפולוגי ביניהן והן פוצלו לשני מינים נפרדים. אורכה 13.5 ס"מ. לזכר גוון חום קינמון בחלקי גופו התחתונים בשונה מהזכר של סלעית השיחים. באביב צידי חזהו וזנבו משחירים בצורה ניכרת.

תפוצה בעולם: יציבה בקפריסין, הצעירים בגיל טרום רביה נודדים לצפון מזרח אפריקה.

תפוצה של סלעית קפריסאית

ירוק - אזורי קבע. כחול - נראים פרטים צערים בתקופת החורף

המפה לקוחה מתוך Handbook of the Birds of the World, Vol 11, Lynx Edicions 2005, Barcelona

מקום חיות: אזורים רבים ומגוונים הכוללים חורשי אורנים על הרים, גבעות והרים עם עצים מועטים, אדמה המכוסה בסלעים שבורים ובקרבת מגורי אדם.

התפוצה בארץ: חולפת נדירה באביב.

מזון: מזונה העיקרי חרקים שונים. נצפה שהובאה לקן לטאה קטנה.

קינון ודגירה: הקינון והדגירה מתרחשים בחודשים אפריל - יולי.

הקן נבנה בצורת סלסילה מגושמת ורפויה מזרדים, שורשים ועשבים בכוך שבסלע או קיר של אדמה, לעיתים על עץ. בתטולה 4-5 ביצים כחולות בהירות עם נקודות חומות אדמדמות.

סלעית לבנת-כנף

שם אנגלי:Wheatear Mourning

שם לטיני: Oenanthe lugens

שם בערבית الفقاقة الحزينة

מקור שמה : שמה ניתן לה בגין פסי הכנף הלבנים המובלטים בזמן מעופה.

סלעית לבנת כנף

סימני זיהוי: הנפוצה והשכיחה מבין הסלעיות השחורות לבנות במדבריות הארץ.

אורכה-16 14 ס"מ משקלה 19-25 ג'. הזכר דומה למופע השחור של סלעית קיץ, אך במקום הצבע החלודי צבעו לבן.

למין lugens הנמצא בארץ יש 7 תת מינים נוספים. לתת המין הראשי הנמצא בסוריה, ירדן ובארץ יש גם מופע שחור לגמרי.

תפוצה בעולם: תפוצתה סהרו סינדית לאורך צפון אפריקה עד פקיסטן וצפונה של הודו.

תפוצה של סלעית לבנת כנף

ירוק - אזורי קבע. צהוב - אזורי נדידה ודגירה. כחול - נראים לעיתים בתקופת החורף.

המפה לקוחה מתוך Handbook of the Birds of the World, Vol 11, Lynx Edicions 2005, Barcelona

מקום חיות: מדרונות סלעיים, מדבריות עם מערות למסתור, מתלולי אבני סיד, עמקים ומישורים עם מצבורי אבנים וואדיות יבשים.

התפוצה בארץ: בארץ יציבה שכיחה ברוב אזורי המדבר, הנגב ובערבה.

מזון: מזונה העיקרי חרקים שונים במיוחד נמלים וחיפושיות וכן טרמיטים, צרצרים, זבובונים ועקרבים.

קינון ודגירה: הקינון והדגירה בארץ בין פברואר לאפריל בטריטוריות קבועות המרוחקות זו מזו מרחק רב. הקן בנוי בכוך סלע, בחריץ מתחת לאבן או במחילה בקרקע, לרוב במדרון סלעי לעיתים בחורבות. המבוא לקן מרופד באבנים קטנות. הקן בצורת סלסילה שטוחה ודלילה עשוי מזרדים ושורשים ומרופד בעשבים, שיער וצמר. בתטולה 4-5 ביצים ירוקות תכלכלות ועליהן כתמים ונקודות חומות.

מידע מענין: שירתו של הזכר בתקופת הקינון מסולסלת ועריבה לאוזן.

גודלן של הטריטוריות עצום ויכול להגיע עד 200 דונם והסלעיות נוהגות לחיות בהן בזוגות קבועים ולהגן עליהן כל השנה.

לשמיעת קול הציפור, באדיבות החל"ט, לחצו כאן

סלעית נזירה

שם אנגלי:Wheatear Hooded

שם לטיני: Oenanthe monacha

שם בערבית الفقاقة المقلنسة

מקור שמה : תרגום שמה המדעי "סלעית נזירה". השם העברי אומץ בגין צבעי הזכר הנראה כעטוי גלימה שחורה וכיפתו לבנה כלבוש הנזירות.

סלעית נזירה

סימני זיהוי: אורכה 17.5 ס"מ ומשקלה 18-23 ג'. ציפור גדולה, תמירה למראה ודקה. מקורה ארוך ביחס למקורן של סלעיות אחרות. הזוויגים שונים בצורה בולטת. הזכר רובו שחור מלבד קודקודו, עורפו ובטנו שצבעם לבן. צבע הנקבה חום חולי להוציא את זנבה הלבן.

תפוצה בעולם: תפוצתה ממצרים דרך סיני, ישראל, ירדן וערב הסעודית משם לאירן ודרום מערב פקיסטן. היא יציבה בכל אזורי תפוצתה.

תפוצה של סלעית נזירה

המפה לקוחה מתוך Handbook of the Birds of the World, Vol 11, Lynx Edicions 2005, Barcelona

מקום חיות: אזורי מדבר סלעיים, ואדיות יבשים, שטחים פתוחים זרועי אבנים, נחלים רחבים ויבשים עם גדות סלעיים ועם שיחים פזורים.

התפוצה בארץ: בארץ יציבה. שכיחה בערבה לאורך מצוקי השבר הסורי-אפריקאי מים המלח ועד אילת.

מזון: מזונה העיקרי חרקים שונים במיוחד חיפושיות, חגבים, פרפרים, עשים ונמלים.

קינון ודגירה: הקינון והדגירה מתרחשים בחודשים מרץ עד אמצע יוני. הקן בנוי בצורת סלסילה קטנה, שטוחה ודלילה מרופד בשיער ונוצות בגובה של כ- 3 מ' מעל פני הקרקע בסדק בסלע. המרחק בין הקינים הוא של יותר מ- 1 ק"מ. בתטולה 3-5 ביצים כחולות בהירות עליהן מפוזרים כתמים אדומים.

מידע מענין: לסלעית הנזירה יש יחסים סימביונטים עם גמלים. הן רוכבות עליהם ופולות מעורם קרציות, זבובים וטפילים אחרים.

סלעית שחורת-בטן

שם אנגלי:Wheatear White-crowned

שם לטיני: Oenanthe leucopyga

שם בערבית ابلق ابيض اسود الراس

מקור שמה : כשמה כן היא, שחורת בטן. סימן המבדיל אותה מסלעית נזירה.

סלעית שחורת בטן

סימני זיהוי: אורכה 17 ס"מ ומשקלה 23-39 ג'. ציפור גדולה ושחורה. קודקודה מעל העין לבן וכך גם זנבה שכולו לבן לבד מכתם שחור בשתי אברותיו המרכזיות. הזוויגים דומים.

תפוצה בעולם: סהרו-ערבית- ממרוקו ועד חצי האי ערב ומשם צפונה לירדן וישראל. היא יציבה בכל תחומי תפוצתה.

תפוצה של סלעית שחורת בטן

המפה לקוחה מתוך Handbook of the Birds of the World, Vol 11, Lynx Edicions 2005, Barcelona

מקום חיות: אזורי הרבייה משתרעים בשטחים החמים והיבשים ביותר: באזור הסהרה מרגלי ההרים ועד לרום של 3000 מ'. בנוסף היא נמצאת באזורים עם סלעים ואבנים ונחלים יבשים זרועי אבנים.

התפוצה בארץ: בארץ יציבה לאורך מצוקי השבר הסורי אפריקני- מים המלח ועד אילת.

מזון: מזונה העיקרי חרקים שונים הכוללים חיפושיות, חגבים, צרעות ובמיוחד זבובונים ונמלים.

מגוונת את מזונה בפירות. נצפתה לוכדת לטאות קטנות ועקרבים. מלקטת את מזונה ע"י עמידה במקום גבוה וגלישה לקרקע ללכוד את הטרף.

קינון ודגירה: הקינון והדגירה מתרחשים בישראל מסוף פברואר עד תחילת חודש יוני. בישראל תחום הטריטוריה 10-50 דונם. הקן נבנה בכוכי סלע, מתחת לאבנים, בנקיקים, גלי אבנים ואף במבנים נטושים. פתח הקן מרוצף באבנים קטנות שטוחות רבות, אותן אוספת הנקבה ומניחה לפני שהיא בונה את הקן. הקן בנוי בצורת סלסילה גדולה, עשויה היטב, מזרדים עדינים ועשבים ומרופד בנוצות, שערות וצמר. בתטולה 3-5 ביצים בצבע קרם-לבן או ירקרקות עד כחלחלות.

מידע מענין: בנגוד לשירתן של שאר הסלעיות – שירת הזכר חלילית, ערבה וקסומה ונשמעת היטב בין צוקי המדבר. תופעה נוספת הקשורה לציפור זו היא נטייתה להתגודד סביב נחש תוך רפרוף נמרץ וקריאות רעשניות. על כן הבדווים בסיני נעזרים בהן לאיתור נחשים ואף דואגים לספק להן מזון.

לשמיעת קול הציפור, באדיבות החל"ט, לחצו כאן

אלבום תמונות הסלעיות

מקורות מידע ואתרים נוספים:

1.היינצל, ה. פיטר, ר. פרסלאו, ג'. (1975) הציפורים, מגדיר שלם. הוצאת הקיבוץ המאוחד.

2. מויאל, ח. (2004), לקסיקון שמות החולייתנים בישראל, הוצאת לאור.

3. מולארני, ק. סוונסון,ל., גרנט,פ., וצטרסטרום,ד. 2003,הציפורים, המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל. הוצאת מפה והקיבוץ המאוחד .

4. ענבר, ר. (1977) מדריך לציפורי ארץ ישראל, הוצאת אחיאסף.

5. פז, ע. (1986) האנציקלופדיה החי והצומח של א"י, כרך 6 הוצ' משרד הביטחון והחברה להגנת הטבע.

6. Cramp, S. and Simmons, k.E.L(1977-8). Handbook of Birds of Europe, the Middle-East and North Africa. Vol. 1-5, Oxford University Press.

7. Hadoram, S.(1996) The Birds of Israel. Printed in Great Britain by Bath Press Colour Books, Bat

8. Handbook of the Birds of the World (2005), Vol 10, Lynx Edicions, Barcelona

9. סלעיות בבולים: http://israelibirdsstamps.yardbirds.org.il//bd21.html וגם bd19, 22, 26, 27, 28, 29

10. מידע מורחב על הסלעית האירופית קראו כאן

ליקט וערך - אורי גורפיין

תודות על סיוע בליקוט החומר ובעריכתו לשלומית ליפשיץ ולדורון להב.

לאתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית

http://www.yardbirds.org.il

03/09/2011