גבתון גנים

ציור: אורי גורפיין

שם אנגלי: Ortolan bunting

שם לטיני: Emberiza hortulana

שם בערבית : درسة الشعير

מקור שמו העברי גבתון נובע מגבנון קטן שעל מקורו, גנים מהימצאותו השכיחה בגנים, שמו הלטיני Emberiza (הגבתון) hortulana (גנים),

הסוג Emberiza .מונה 40 מינים. בארץ נמצאים 13 מינים של הגבתון.

גבתון לבן-כיפה, צהוב, סלעים, מדבר, אפור, גנים, אדום-מקור, לבן-גרון, גמד, צווארון, סוף, חום-ראש, ושחור-ראש. גבתון עפרוני נחשב בעבר כבן סוג של Emberiza כיום הוא נחשב לבן סוג אחר.

סימני זיהוי: גבתון הדומה לגבתון אדום מקור בגודלו וצבע נוצותיו ושנה ממנו בעיקר בצבע כיפתו, לחייו ובגרונו הצהוב.

16-17 ס"מ, 19-26 גרם, מוטת כנפיים 23-29 ס"מ.מקורו גדול יחסית, ראשו עגול וגופו שמנמן למדי. העין מוקפת בטבעת צהובה.המקור והרגלים חומים-אדמדמים. חלקי הגוף התחתונים צבועים בגוני חלודה חמים. לזכר כיפה ועורף אפורים-זיתניים ומפוספסים בפספוס שחום. צידי הצוואר וחלקו העליון של החזה אפורים ובהירים מהכיפה והעורף. הסנטר, הגרון וה"שפם" צבועים בגוון צהבהב. חלקי גופו העליונים חומים ומפוספסים בגוון שחום. הזוויגים שונים זה מזה, עם שינויי גוונים עונתיים

תפוצה בעולם: תפוצתו משתרעת על פני רוב שטחה של אירופה משם למזרח התיכון ולמרכז אסיה. חורף באפריקה דרומית לסהרה.

מקום חיות: אזורי מגוונים, החל מאזורים צפוניים גבוהים דרך אזורים ממוזגים, ים תיכונים, אזורי ערבות, וכן אזורים הרריים בגבהים של 1500 - 2500 מ' עד לקו העצים, בתקופת הרביה מתרבים בקרחות יער, ביערות אורנים, עצי ערבה, עצי לבנה, מדרונות הרים נמוכים מכוסי דשא עטורי עצים נמוכים ומטעים., לא בוחלים בנקיקים תלולים, מרבצי סחף, וטרשים מכוסי שיחים קוצניים ובקרבת מגורי אדם.

התפוצה בארץ: שכיח בסתיו ובמספרים עצומים באביב, בכל רחבי הארץ.

התנהגות: בזמן נדידה מתלהק בלהקות קטנות של 10-20 פריטים

מזון: בעיקר חסרי חוליות, גם זרעים, במיוחד מחוץ לעונת הרבייה. את מזונו מלקט מעל אדמה חשופה או מאזורים חקלאיים, אבל גם מעצים נשירים, במיוחד עצי אלון, אחרי עונת הרבייה לעתים קרובות יזון משורשים שנחשפו בשדות מעובדים

קינון ודגירה: הדגירה מתבצעת בחודשים אמצע אפריל- סוף יוני בשוודיה, מאי-אמצע יוני ברוסיה, אמצע אפריל עד אמצע יולי בספרד, בחרמון שהוא קו הדגירה הדרומי ביותר במאי. הקן נבנה בדרך כלל על האדמה בינות לעשבים, על מדרונות סלעיים מיוערים, או אתרי דשא עבה. הקן בצורת זר, בנוי מגבעולים, שורשים, עלים ועשבים מצופה בשיער ועשבים עדינים. בתטולה 4-5 ביצים, סגלגלות, כחלחלות ומבריקות, מנוקדות בצבע אפרפר, אדמדם, או ורדרד, לפעמים יוצרים טבעת בקצה הרחב. הדגירה נמשכת 11-12 ימים, על ידי הנקבה בלבד.

נדידה: הנדידה מתבצעת למרחקים ארוכים. החריפה באפריקה מדרום לסהרה ובמספרים קטנים בערב הסעודית.

מידע מעניין: בתקופות קדומות נהגו לגדלו בכלובים ולפטמו למאכל.

על ציד עופות בתקופות קדומות - http://israelibirdsstamps.yardbirds.org.il//huneb.html

מקורות מידע ואתרים נוספים:

1. היינצל, ה. פיטר, ר. פרסלאו, ג'. (1975) הציפורים, מגדיר שלם. הוצאת הקיבוץ המאוחד.

2. ענבר, ר. (1977) מדריך לציפורי ארץ ישראל, הוצאת אחיאסף.

3. פז, עוזי. (1986) האנציקלופדיה החי והצומח של א"י, כרך 6 הוצ' משרד הביטחון והחברה להגנת הטבע.

4. חיים מויאל,2004 לקסיקון שמות החולייתנים בישראל, הוצאת לאור

5. Cramp, S. and Simmons, k.E.L(1977-8). Handbook of Birds of Europe, the Middle-East and North Africa. Vol. 1-5, Oxford University Press.

6. Hadoram, S.(1996) The Birds of Israel. Printed in Great Britain by Bath Press Colour Books, Bat

8. גבתון גנים בבולים: http://israelibirdsstamps.yardbirds.org.il//bk6.html

צילום: עוז חורין

צילום הרי קרויטרו

צילום: רותי רם

צילום: רפי אוליאל

ליקט וערך - אורי גורפיין

תודות על הסיוע בליקוט החומר ובעריכתו לשלומית ליפשיץ ולדורון להב.

המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית

http://www.yardbirds.org.il/

21/10/2011