ניתוח ביו-כלכלי של שימור נשרים:

הערכת התועלת הכלכלית מצפייה בנשר (Gyps fulvus),

ובדיקת עלויות ומאפייני שימוש ביולוגיים בתחנות האכלה.

יעל חורש

מחקר זה  מנסה לקשר בין שני תחומי דעת: כלכלת סביבה וביולוגיה. שאלת המחקר היא האם מוצדק מבחינה כלכלית-חברתית להשקיע בשימור הנשר האירו-אסייתי, Gyps fulvus, מין הנמצא בסכנת הכחדה. ההשקעה בשימור נשרים קריטית לשימורם ודורשת הקצאת משאבים בצורה מושכלת. התועלת החברתית משימור נשרים נאמדה בשתי שיטות כלכליות של הערכת תועלות. התועלת הביולוגית משימור נשרים נבדקה על ידי בדיקת פעולה ממשקית אחת מבין כלל פעולות השימור - שימוש בתחנות האכלה. עלות השימור נאמדה בצורה חשבונאית. שילוב שני תחומים אלו נעשה על ידי ניתוח נקודת איזון וניתוח עלות-תועלת. 

ההערכה הכלכלית של התועלת מצפייה בנשרים נעשתה בשתי שיטות: שיטת עלות ההגעה (TCM) ושיטת ההערכה המותנית (CVM). יישום שיטת ה - TCM נעשה בשמורת גמלא ברמת הגולן ובשמורת החי-בר בכרמל ויישום שיטת ה - CVM נעשה בשני אתרים אלו ובמדגם מייצג של האוכלוסייה. 

התוצאות משיטת ה – TCM מצביעות על תועלת כלכלית הנעה בין 11.4 ל – 16.5 מיליון ש"ח בשנה בשמורת החי-בר ובין 4.5 ל – 13.4 מיליון ש"ח בשנה בשמורת גמלא.

קביעת ערכו הכולל של האתר נעשתה בעזרת שיטת ה - CVM המאפשרת קביעת ערכי אי-שימוש, כמו ערך קיום, ערך הורשה וערך אופציה, בנוסף לקביעת ערכי שימוש. נמצא שהנכונות הכוללת לשלם עבור שמירה על נשרים היא 10.9 מיליון ש"ח בקרב מבקרי גמלא, 3.9 מיליון ש"ח בקרב מבקרי החי-בר ו – 135 מיליון ש"ח עבור כל אוכלוסיית הנשרים בישראל בקרב כלל הציבור במדינה.  נמצא שערכו של הנשר השולי הוא כ – 34,400 ש"ח בגמלא, כ  - 316,400 ש"ח בחי-בר ו - 244,800 ש"ח בקרב המדגם המייצג את האוכלוסייה הכללית.

בנוסף נערכה בדיקה ביולוגית-כלכלית של אחת מהפעולות הממשקיות בשמירה על נשרים – הקמה ותפעול של תחנות האכלה. עלויות ההקמה והתפעול נלקחו מדוחו"ת כספיים של רשות הטבע והגנים וקובצו לכדי דגם צפוני ודגם דרומי של תחנת האכלה, לאור ההבדל באופן ההקמה והתפעול בשני האזורים. נמצא שעלות ההקמה והתפעול של תחנה צפונית היא 76,000 ש"ח בשנה ושל תחנה דרומית היא 58,500 ש"ח בשנה. זוהי עלות המייצגת חסם עליון מכיוון שחושבה כאילו הוקדשו משאבים "נטו" לתחנה, אך בפועל ההוצאות מגיעות ל – 62% מסכום זה, בממוצע ארצי.

הערכה של התועלת הביולוגית משימוש בתחנות האכלה נעשתה על-ידי ניתוח נתוני עבר שנאספו מתצפיות על תחנת ההאכלה הותיקה בשמורת גמלא ותצפיות בפועל על תחנת ההאכלה החדשה בשמורת תל-פארס ברמת הגולן, כדי ללמוד את יעילות השימוש בהן על-ידי נשרים. מניתוח נתוני גמלא נמצא שנשרים פוקדים יותר את התחנה בעונת הקינון (בחורף ובאביב) ופחות בעונת המעבר (סוף הקיץ והסתיו). עקב כך הומלץ על הפעלה יותר אינטנסיבית של התחנה בעונת הקינון. מהתצפיות בתל-פארס נמצא שגלי אבנים גבוהים ומתקן מים נמצאים בשימוש רב של הנשרים, והומלץ לכלול אותם במבנה תחנת ההאכלה.

היעילות הכלכלית של תחנת ההאכלה נבחנה משני היבטים:

א. נקודת איזון: נמצא שתחנת ההאכלה תהייה יעילה מבחינה כלכלית אם תסייע בתוספת של לפחות נשר אחד  בשנה לאוכלוסיית הנשרים בחי-בר ולתוספת של לפחות שני נשרים בשנה בגמלא.

ב. "פורשים כנף על הנשרים והדורסים": עלות השימור של נשר אחד חושבה על פי תקציב הפרויקט הארצי "פורשים כנף על הנשרים והדורסים" ונמצא שהיא כ – 26,000 ש"ח בשנה. 

ניתן לומר, על כן, שעל בסיס תוצאות מחקר זה, התועלת משימור נשרים גבוהה בכמה סדרי גודל מהעלות לשימורם, גם ברמה המקומית (תפעול תחנות האכלה) וגם ברמה הארצית ("פורשים כנף על הנשרים והדורסים"). הקצאת משאבים לשימור נשרים ולמניעת הכחדתם עולה בקנה אחד עם סדר העדיפויות הציבורי ותזכה לתמיכתו.