סיפורם של גוזלי העורב האפור

מאת בלהה קלישר הזז

כרתו במקומותינו עץ.

לא בכל יום כורתים במקומותינו עץ ולו בשל תקנה עירונית מבורכת האומרת שגזירת כריתת עצים צריכה לצאת מבית העירייה ולקבל את אישורה.

ולא בכל יום עובר ליד העץ הכרות מיודעינו יוסי. ולא בכל יום רואה יוסי את הענפים הכרותים, כשיחד עימם צונח לו ארצה קן גדול של עורבים ובו שלושה גוזלים בני ימים אחדים. ולא כל אחד היה לוקח איתו הביתה קן גדול של עורבים על גוזליו לנסות להציל את חייהם ושם אותו בחדר ליד הספרייה שידורו בשלום עם שלושה כלבים, חמישה צבים, ושני תוכים בכלוב פעמוני.

דבר הגוזלים נודע לי כשפגשתי את יוסי ליד האטליז קונה כבד וחזה עוף. מה זה? שאלתי אותו מאחר שכבר ידעתי על מנהגיו הצמחוניים בעיתות חול. למי אתה עמל? יש לי גוזלים של עורב. רוצה לראות? בוודאי. אמרתי ונחפזתי איתו במעלה הגרם לדירתו.

על שולחן קטן נחה לה קופסת קרטון גדולה ובתוכה קן עורבים ובו שלושה גוזלים .אמרתי קן בפשטות כזו אבל מין הראוי להרחיב עליו את הדיבור.

עורב עירוני, מין הסתם חומרי הבנייה שלו לקן שונים בתכלית השינוי מקרובו הכפרי. במקום לאסוף זרדים למיניהם ענפים, קנים, עשבים, מעדיף העורב העירוני לבנות את קינו מכל הבא ליד. וכל מה שבא ליד, או לייתר דיוק למקור של עורב עירוני בכרך מתחדש בשמחת השיפוצים הרי זה: בליל של חוטי ברזל, חוטי חשמל על ציפוי הפלסטיק הצבעוני שלהם, ידיות של דליי פלסטיק, חבלים וכבלים למיניהם,

כל אלו קלועים בסבך צבעוני גס ומסורג. לתוכם שילב העורב גם זרדים מזדמנים, כנראה למען המסורת. בקיצור בנו להם זוג עורבים-הורים קונסטרוקציה שלא הייתה מביישת מהנדס מתחיל. לעומת גסות קירות הקן, שזיפי החוטים שהזדקרו ממנו היו חדים ודוקרניים, דופנו הפנימי היה רך, מרופד בנוצות מוך וזאת כדי להנעים את שהותם של הגוזלים לבל יינזקו מחומרי הבניין החיצוניים.

כל הקן הזה היה מונח לו בתוך קופסת קרטון גדולה על שולחן האוכל. יוסי ניגש לקן, אך הגוזלים לא זעו ולא נעו. הוא נתן חבטה קלה לדופן הקן ובמטה קסם התנערו הגוזלים. שלושה פיות אדומי לוע נפערו לעברו.

אני מסמן להם במכה קלה על דופן הקן שהנה שבתי ונחתתי מנדודיי, אמר יוסי. רק כך הם מתעוררים. רעש אחר לא מזיז להם.

הוא קרע חתיכות כבד ותחבם לתוך לועם. הם הזדקרו מעט תוך שדורכים אחד על השני. גופם עדיין היה ערום בעיקר לאורך חלקת הצוואר . אברותיהם כוסו בעור וורדרד ועליו נראו זיפים כחולים, סימני נוצות עתידיות. הם מתחו את פיהם מתוח היטב ולועם האדום שימש אות ומופת ליוסי. אוכל! רוצים אוכל! עכשיו! מיד לאחר הבליעה הזדקרו מעט ותוך הרכנת זנב דל נוצות, לשלשו זה על זה. אחד העורבים מת לאחר ימים ספורים ונותרו שניים. זכר ונקבה. במשך השבוע הראשון הם לא זזו מהקן. ישנים היו כל היום וממתינים לחבטה על דופן הקן כאות לשעת האוכל, פוערים פה, אוכלים, מלשלשים וחוזרים לישון. .

ואיך אתה יודע להבדיל בין זכר ונקבה? שאלתי מנסה להציץ להם בין הרגליים. יוסי צחק.

אצל העורבים זה לא כמו שאת יודעת. דבר ראשון בדרך כלל הנקבה מתפתחת יותר מהר. אמר.

זה לא רק אצל העורבים אמרתי.

למרות שבבגרות הזכר נהיה גדול ומרשים יותר. אמר. שתקתי. הראש שלו גדול יחסית לגוף. המשיך יוסי. שרירי רגליו יותר מפותחים, ובנוסף שימי לב.הוא תפס את מקורה של הנקבה והיא לא זזה. אחר תפס את מקור הזכר והוא ניער ראשו והתחמק מהתפיסה.

זה סימן נוסף. הזכרים לא סובלים שאוחזים להם את המקור.

והנקבות מקבלות בהכנעה שסותמים להן את הפה? שאלתי. יוסי לא הספיק לענות. מולנו התרחשה דרמה מרתקת. הנקבה קיפצה לה על הרצפה והידסה לעבר הספה עליה נח טובי הכלב הקשיש מעמל יומו. היא קיפצה מול חרטומו והרכינה ראשה לקראתו, והוא, שממרחק כזה עדיין הבחין בצללים הרכין לעומתה את ראשו. מאז שאיבד לטובת זקנתו הברוכה את אחרונת שיניו, נוהגת הייתה לשונו להשתרבב מזווית פיו. נקבת העורב הרכינה ראשה, ובחנה בעין השנייה את התולעת האדמונית בסבך הצמרירי שלפניה. טובי המסכן עדיין לא חשד במאומה ושיתף פעולה על ידי הרכנת ראש נגדית ואגב כך חשף יותר מלשונו השמוטה.

פיק !!!

זה הספיק לו לאסוף את לשונו הנגוסה לפיו ולהתרומם ולרדת מעל הספה, והיא שלא הרפתה ממנו, קפצה ונעמדה על גבו כעמוד אנפת הבקר על השור, אלא שטובי לא שור ולא בן שור ואף קשיש ובא בימים, כרע תחתיו תחת עול משאה בעוד היא עומדת על גבו ומביטה בניצחון סביבתה. שבע ניסיון שכב והניח את ראשו על הרצפה וחיכה בסבלנות ובאדישות שגם צרה זו תעבור. עברתי את פרעה של הכלבים אמר בוודאי בליבו. אעבור גם את זה.

הזכר מתפתח לאט, אמר לי יוסי אחרי ארבעה שבועות. תראי אותה, איך היא מתנקה, נוצה נוצה, מרימה את כנפיה, נוברת ומעבירה את מקורה על פני סיבי דגליה. סיב סיב, מאוד חשוב שהיא יודעת להתנקות, אמר יוסי. זה חלק מיכולת התעופה של בעלי כנף. היא כבר ציפור מושלמת. היא כבר יכולה להסתדר בחוץ. והוא? הנה אתמול ערך מסע תעופה בחוץ וכשבאתי הביתה לא מצאתי אותו. רצתי לחפש בחצרות וראיתי אותו עומד על צינור גבוה בחצר ומחכה לי.

איך הוא בכלל הגיע החוצה? שאלתי.

הדלת למרפסת פתוחה כל הזמן. אמר יוסי. עד עכשיו הם לא התעניינו בחוץ. הנה מזה ימים אחדים שהם יוצאים למרפסת כדי לתפוס שמש, לפרוס כנף ולהשתזף. אבל עדיין הם לא ניסו את כוחם באוויר, אולי משהו הבהיל אותו והוא עף החוצה ולא ידע איך לחזור.

הוא הכיר אותך?

ועוד איך, היית צריכה לראות איך המהם בשביעות רצון שראה אותי. כשעליתי בגרם המדרגות הוא טיפס ועמד על כתפי ולא הפסיק להשמיע המיה קולנית, ממש לתוך אוזני. בטח שאל אותי למה לקח לי כל כך הרבה זמן עד שבאתי לאסוף אותו.

הם מקשקשים הרבה?

המון. כל היום. אני כבר לא יכול לדבר בטלפון, הם עומדים לי על הראש או ליד האוזן ומשמיעים את ההמהומים שלהם. מפעם לפעם הזכר משמיע ממש לתוך האוזן "קרע" כזה מכל הלב.

הם עדיין ישנים בקן המפואר שלהם? שאלתי.

כמעט ולא. הזכר נעמד על מסעד הכיסא ותוקע ראשו לאחור בין כנפיו ונרדם והיא באה אלי וישנה לי על הבטן. תראי. כל המיטה מלאה לשלשת. כיסיתי את הכול בעיתונים. את השולחן, את הספרים, אל הכיסאות, אבל תראי מה קרה לשמיכה.

ראיתי. כנראה גם התיישבתי, אחרת לא יכולתי להבין איך הגיע לאחורי חולצתי לישלוש מרהיב.

בחמש בבוקר היא מתעוררת, המשיך יוסי, קוראת לזכר ושניהם קופצים לי על הפנים מורטים לי את השערות. קום כבר, אוכל ! ולא מרפים עד שאני קם.

אתה כבר לא זקוק לשעון מעורר.

כן, נאנח. אבל לא ירחק היום וגם הם יעזבו את הבית.

עוף גוזל. אמרתי. חתוך את השמיים.

אכן, עברו ימים ספורים ושני העורבים פרשו כנף. בתחילה עזבה הנקבה ולאחר מכן הזכר. שבוע ימים הלך יוסי ופניו לשמיים מצקצק בלשונו ומשמיע שריקות קצרות. לא שאני דואג אמר באדישות מעושה, אבל בכל זאת, אולי הם לא יודעים למצוא להם אוכל?

מה קורה בטבע? שאלתי אותו.

בטבע, כשעורב עוזב את הקן הוא לא חזר אליו אבל ההורים שלו עפים אחריו לכל מקום ומאכילים אותו. לנקבה אני לא דואג. היא יכולה להסתדר לבד. אבל הוא..

לאחר כשבוע, הלך יוסי ברחוב ושמע קריאת עורב. הוא הרים את ראשו וראה על גג הבית ממול מרפרף עוף גדול בכנפיו מעשה גוזל, משל רוצה לאכול. יוסי רצה לעלות במדרגות , אבל העורב, שחשש שיוסי יעלם לו, החליט שאם יוסי לא עף אליו לגג, עליו לעשות מעשה, ובדאייה מרשימה נחת על כתפו. יוסי אסף אותו על ידו ויחדיו עלו הביתה כשהעורב צורח מרעב.

מי יודע כמה זמן הוא לא אכל אמר יוסי כשהעורב בלע ברעבתנות את כופתיות הבשר של הכלבים ורצועות בשר העוף, וכששבע, קיפץ על ראשו של יוסי והחביא בסבך תלתליו חתיכת עוף עודפת, שישתמש בה בימים קשים. יוסי לא היה מבחין בכך אילו לא הרכין ראשו וחתיכת בשר העוף נשרה מבין שיערו. ככה הם, הסביר לי. כשהם שבעים הם מחביאים את השאריות ובאים למקום המחבוא כשמתעורר שוב רעבונם.

למחרת ובימים הבאים היה מגיע העורב בעצמו בתעופה משתפרת ישירות אל המרפסת, כשהוא מודיע על בואו באוזני כל השכונה. קרע!! בתרגום חופשי: איפה אתה יוסי, בוא הביתה אני רעב. על שולחן במרפסת הייתה מחכה לו צלחת אוכל וקערית מים לאמבטיית שמש ואחרי האוכל היה נכנס לקערית לטבילת פינוק. לאחר שהיה שובר את רעבונו היה מתפנה לקרקורים וגעגועים מעשה ברווז. איפה אחותך? היה לוחש לו יוסי באוזנו להיכן היא עפה? האם טוב לה? האם היא מסתדרת? העורב לא היה עונה לשאלותיו אלא משמיע לו המהומי חיבה, מטפס על כתפו ומנקר בעדינות את שפמו.

לאחרונה הבחין יוסי בקבוצה של עורבים שהיו ממתינים לו על הגג ממול.

אלה החברים שלי, היה מספר ליוסי. וכשהוא היה מסתלק מהמרפסת, היו אלו באים בתעופה, חוטפים את כופתיות הבשר ורצועות העוף שיוסי היה משאיר להם, ועפים להם.

ואם תעברו בשכונתנו ותשמעו קריאות קצובות של עורב בודד, ועל הקרקע הולך אדם מבוגר מצקצק בלשונו משרקק בשפתיו ומביט השמימה, תדעו שזה יוסי מדבר עם העורב שלו.

תמונות מסיפורם של גוזלי העורב

במידה ומצאת גוזל של עורב כדאי מאד להתייעץ איתנו לגבי הגידול שלו בכדי שלא יהפוך לעוף שמטריד

ומפחיד  אנשים בבגרותו, דבר שיביא לכליאתו או להריגתו.

סיפור זה ועוד רבים אחרים תוכלו לקרוא בספר " חתולים וחיות אחרות " '

מאת בלהה קלישר הזז בהוצאת "אסטרולוג".

חזרה לאתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית

http://www.yardbirds.org.il/ 

נערך מחדש בספטמבר 2012