סיכום מפגש מס'
6
פארק
מרר
שלום חברים,
ביום ב' – 22/3/10 נפגשנו בפארק מרר –
גבעות הכורכר אשר מול בית אלעזרי. מבחינתי הסיור היה
הצלחה גדולה מכיוון שזכינו להנות גם ממינים נודדים וגם
ממינים מקומיים. כל הכבוד לחברי הקבוצה שטיפסו על גבעת מרר כמו יעלות קלות רגליים...
זה רק מוכיח לי שהמסלולים שלנו יכולים להיות הרבה יותר קשים. סתם....
אז מה היה לנו?
הסיור שלנו התחיל עם מינים יציבים:
בולבולים, צופיות וזמרת פשושים. בסיור מקדים שערכתי זמן קצר לפני שחברי הקבוצה
הגיעו מגוון הציפורים בשטח היה דל מאוד וחששתי שצופיות, פשושים ובולבולים יהיו מנת
חלקנו בסיור הזה – לא שאני מזלזל בהם. אבל בעונה הזאת, הכל
יכול להופיע פתאום משום מקום, ואז התחילו ההפתעות.
מקור השם חוויאי הוא מהארמית ופרושו – נחש. החוויאי קיבל את שמו בזכות התפריט המיוחד שלו,
שכולל בעיקר נחשים – ארסיים יותר, וכאלה שפחות, הכל
הולך! החוויאי, כפי שכולנו ראינו היטב, הוא דורס יום גדול מימדים! מוטת כנפיו
קרובה מאוד לשני מטרים וקל לזהות אותו בזכות חלקי גופו התחתונים הבהירים, בעוד
שהגרון והחזה לרוב חומים. חוויאים נוהגים לרפרף במקום (או במקרה שיש רוח – פשוט
לקפוא במקום), בזמן שהם קולטים טרף פוטנציאלי, ובזכות ההתנהגות הזאת יכולנו לצפות
בחוויאי דרך הטלסקופ בקלות רבה. החוויאים מגיעים לארץ בתחילת חודש מרס והם נשארים
כאן כל הקיץ כדי לקנן. בסתיו כמעט כל האוכלוסיה נודדת
לאפריקה, ורק פרטים בודדים (אם בכלל) נותרים לחרוף... החוויאי מצוייד
בזוג עיניים גדולות וצהובות אשר ממוקמות בחזית הפרצוף – מראה שמזכיר דורס לילה.
החוויאי, דרך אגב, נוחת על הנחש בשתי
רגליו ומיד קוטל אותו במהלומת מקור – לפני שזה ינסה להכיש אותו. ברוב המקרים
החוויאי ישאר על הקרקע ושם הוא יתחיל לבלוע את הנחש,
כמו אטרייה (רק בלי הקולות שילדים נוהגים להשמיע במקרה של ספגטי ברוטב עגבניות),
מהראש, עם כיוון הקשקשים. חוויאים רבים ממריאים למקום בטוח עוד בטרם סיימו לבלוע
את כל הנחש ואז אפשר לראות את קצה זנב הנחש מבצבץ ממקור החוויאי. חוויאים, דרך
אגב, אינם חסינים בפני ארס נחשים כמו הצפע הארצישראלי ולפעמים... יש גם תאונות
עבודה. נחשים שאינם ארסיים גם כן יכולים לגלות תושייה - הם מנסים לכרוך את גופם סביב הדורס.
החיוויאי,
כאמור, הוא דורס גדול מימדים. שני דורסים בינוניים נוספים שראינו היו עיט גמדי
(מופע כהה) ועקב חורף. לשניהם מוטת כנף צנועה הרבה יותר – כ120 סנטימטרים. עקב
החורף שראינו קיבל את שמו בגלל שהוא חורף אצלנו בארץ – זוגות בודדים נשארים בצפון
הארץ גם בחודשי הקיץ, והם אפילו מקננים. בימים אלה רוב עקבי החורף נודדים צפונה
לאזורי הקינון שלהם באירופה ובאסיה. עקב החורף ניכר בצלליתו הקומפקטית, כנפיים
רחבות, זנב קצר וצוואר קצר ורחב. במבט מלמטה בולטים פס בהיר לרוחב החזה ואברות
(נוצות) יד ואמה בהירות אשר תחומות בשפת זרימה (החלק האחורי של הכנף) שחורה וקצות
אצבעות שחרחרות.
בהמשך התצפית נהנינו מאוכלי זרעים כמו
פרושים (נקבות), חוחיות וירקונים. סיסים מעל הראש, בעיקר סיסי חומות, אבל הפעם
הפתיעו אותנו גם סיסים ממין אחר – סיסי הרים שבולטים בבטן וגרון לבנים. סיס ההרים
גדול מעט יותר מסיס החומות וגם הוא חולף מצוי, מקייץ
ומקנן בארץ. שלא כמו סיסי החומות אשר מקננים בסדקים וחורים במבנים, סיסי ההרים
מעדיפים לקנן באזורים ההרריים של ישראל, בנקיקים, בסדקי סלע ובחגווים במצוקים קשים
לגישה. למדנו שלפעמים, כדי לראות ציפורים, עדיף לעמוד במקום ולהמתין להן שתגענה
ולא לחפש אחריהן בצורה אקטיבית – מה שעלול לעודד אותן דווקא להוריד פרופיל.
"נתקענו" בנקודה אחת כשעה, והציפורים שהסתובבו סביבנו, חלפו לידינו
ומעלינו פשוט... לא נתנו לנו לזוז. (או שמא היו אלה הקלמנטינות?)
שני גבתונים
אדומי מקור היו בשבילי הפתעה נעימה מאוד, חבל לי שלא כל חברי הקבוצה הצליחו לראות
את אותה חנקנית (חמקנית) נובית שהסתובבה בשטח. החנקן הנובי בולט בצבעיו: שחור, לבן וחום, ובזנבו הארוך. חנקנים,
בשפת המדע נקראים "קצבים" – בגלל שהם נוהגים לשפד את החרקים שהם צדים על
קוצים ושפיצים אחרים, עד שיתרככו קצת בשמש, ויהיו "עשויים" יותר לאכילה.
ואולי זה פשוט סוג של מזווה... בארץ קיימים מינים נוספים של חנקנים, כולם יפים ומרשימים,
ובעונות הנדידה, אפילו די מצויים. חפשו את החנקנים במגדירים שלכם – רבים מהם מקננים במקומות שונים בארץ.
עונת הנדידה טומנת בחובה חוויות צפרות
שבגללן כל כך הרבה אנשים בעולם "מכורים" לבעלי הכנף: העגורים מהמפגש
הקודם היו מרשימים מאוד, אבל אלפי החסידות הלבנות שהופיעו לפתע, ובהמשך נחתו בשדה
לא רחוק – היו מבחינתי מסמר המפגש! לראות אותן יחד, את הכמות הזאת, אני לא יודע מה
אתכם אבל זה עושה לי את זה לגמרי.
ואז הגיעו הקוקיות! הקוקיה
היא עוף טפיל – היא מטילה את ביציה בקינים של אחרים, ובמקרה של הקוקיות המצוייצות, אלה שראינו, בעיקר בקינים של עורבים. בינינו,
ובהתחשב שהעורב האפור נחשב למין מתפרץ שמספריו הולכים וגדלים, אולי הקוקיות יכולות
לשמש בתור "גורם מגביל" או מעקב – מין מדביר ביולוגי... למרות שלעורבים
האפורים זה לא ממש מזיז. אם אנחנו חושבים על זה, הקוקיה
צריכה להיות: א. די אמיצה כדי להתעסק עם הבריונים של השכונה ב. מתוחכמת לא פחות
מהעורבים... ההטלה עצמה מתרחשת תוך שיתוף פעולה בין הזכר לנקבה: הזכר עף בצורה
גלויה ובולטת סביב הקן – כאילו הוא מתכוון למשוך את תשומת לב הפונדקאי (העורב).
הנקבה לעומתו, עפה נמוך, מסתתרת למרגלות העץ ומטפסת אליו בהיחבא לאורך הגזע... ואז
מטילה במהירות!!! סביר להניח שגם מנגנון יצור הביצים אצל הקוקיה
הנקבה צריך להיות זריז ויעיל – נקבת הקוקיה יכולה לייצר
ולהטיל ביצה מדי יום, ובסה"כ 16 – 18 ביצים בעונה! לשמחתינו
הרבה קוקיה מצוייצת אחת,
נעמדה על גדר לזמן ארוך, כך שכולם יכלו להתרשם ממראה במרשים דרך עדשת הטלסקופ.
גודלה של הקוקיה
המצוייצת כגודל יונה, היא ניכרת בנימור
הבהיר על חלקי גופה העליונים והכהים, הזנב ארוך ומדורג וחלקי גופה התחתונים בהירים
– צהבהבים לבנבנים. הקוקיה המצוייצת
ניכרת בציצית אפורה שמזדקרת בשעת התרגשות.
מה עוד ראינו?
סבכיים שחורי
ראש, תור צווארון, דררות, דוכיפת, עלווית
חורף, עורבים אפורים (כמובן...), עורבנים, בזים מצויים (זוג) ולסיום בז עצים אחד,
שהופיע לשניות ספורות. אני מקווה שבעתיד נוכל לראות יותר מהם. שכחתי מישהו?
פרטים לגבי המפגש הבא שלנו ימסרו במהלך
השבוע הקרוב. צאו לשטח, חפשו ציפורים – יש עכשיו הרבה מאוד, בכל מקום. חג חירות
שמח.
ערד
|
רכס
גבעות מרר |
|
|
|
|
|
צופים
בציפורים |
תצפית
מהגבעות לכיוון צפון מזרח |
|
|
|
צילומים:
אתרים ומידע נוסף:
מידע מורחב על חלק מהציפורים שנצפו: http://www.yardbirds.org.il/daf/daf_index.htm
עמותת הסיסים: http://www.sisim.co.il
פארק גבעות מרר: http://www.syt.co.il/showTrip.asp?id=903
הדף מאוכסן באתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר
בחצר הבית
26/03/2010