קבוצת
צפרות אזור השפלה - סיכום מפגש מס' 2
שלום חברים,
במפגש האחרון שלנו
צפינו במטעים ובשדות שבאזור נס ציונה. המטרה היתה להכיר את הציפורים
ה"עירוניות" שמבקרות בחצר הבית, אך מכיוון שלא ממש בילינו באזורים
אורבניים, נהנינו גם ממינים אחרים.
התצפית התאפיינה
בציפורי שיר, בעיקר, וכפי שכולנו שמנו לב – המעקב אחר הציפורים "הקטנות"
יותר, מעט יותר קשה: הן קטנות, קופצניות ותמיד ממהרות לאנשהו – משיח אחד לשיח אחר,
מעץ אחד ולעץ רחוק יותר. ולמרות זאת ראינו אותן, אפילו לזמן קצרצר וההתרגשות היתה
גדולה. פן נוסף, ולא פחות חשוב בעולם הצפרות, שעליו הושם דגש בסיור היה האזנה
לקולות, כך במקרים רבים נוכל לדעת עם מי יש לנו עסק, עוד לפני שהציפור חושפת את
עצמה לעיננו.
ציפור השיר הראשונה
שהואילה בטובה להיחשף בפנינו היתה הפשוש – ציפור שיר זעירה אשר גודלה
תוך כדי הצפייה בפשוש
נשמעה לפתע שירה אחרת, שמשכה את תשומת לבנו. אלה היו הצופיות (שם בדוי – יונק דבש)
שנהנו מהצוף של פרחי ההדר שסביבנו. גם הצופית, כמו הפשוש, היא ציפור זעירה, אבל
להבדיל מהפשוש הצופית אינה ציפור של סבך אלה של שיחים ועצים בעלי פרחים. הצופיות
מצויידות במקור ארוך שממנו נשלפת לשון ארוכה אף יותר שבעזרתה הצופיות מוצצות צוף
– מזון עתיר קלוריות, שנחוץ כל כך לאופיין
הפעיל והאנרגטי. דרך אגב, צוף אינו מזונה הבלעדי של הצופית, גם חרקים - ובמיוחד כאלה שאפשר לתפוס באוויר תוך כדי
תעופה, טעימים לה מאוד. הצפייה בצופית הובילה אותנו לדיון חשוב בעניין ההבדלים בין
הזכרים לנקבות, על השקעת האנרגיה מצד הזכרים בקישוט ומציאת חן בעיני הנקבות, ולא
רק בעולם העופות. דיברנו גם על המושג "צבעים פיזיקלים" - אשר מתקבלים בזכות מבנה הנוצה ופגיעת האור בה
– אפקט שמניב צבעים מתכתיים מרשימים. ואם
כבר מדברים על "מי יותר יפה?" האם לפי דעתכם יש ציפורים שאצלן המצב הוא
הפוך: שבו הנקבה "נאה" יותר מן הזכר?
בהמשך, עוד כשהיינו על
השביל, צפינו בנץ מצוי שלווה בשני עורבים אפורים שדאגו להציק לו כמה שיותר, עד אשר
התרחק מספיק מאזור הנחלה שלהם. הנץ המצוי הוא דורס יום קטן שמתמחה בציד ציפורים
קטנות. בחורף שעבר הזדמן לי לצפות בנקבת נץ מצוי שדרסה מאיינה מצוייה בפארק הירקון
(ממלכת המינים האקזוטים/פולשים/פליטי תרבות של ישראל). המאיינה, כפי שכולנו ודאי
זוכרים, אינה ציפור קטנה כל כך אבל נקבת הנץ המצוי, אשר גדולה יותר מן הזכר, יכולה
להתמודד עם עוף שכזה, גם אם לא תמיד בקלות וללא מאבק. אבל עם עורב, ובטח במקרה של
שני עורבים – גדולים, נחושים ורגזנים, הנץ לא מתעסק! גם דורסים גדולים יותר יעדיפו
להתחפף מפניהם באצילות ובמהירות. ניתן להתבלבל בין הנץ המצוי לבז המצוי, במיוחד
כשמדובר בתצפית מרוחקת ובתעופה, אולם לנץ יש זנב ארוך יותר, כנפיו רחבות והוא נוטה
לחתור בכנפיו לעיתים תכופות. הנץ המצוי חורף בארץ, אולם מספר קטן של זוגות נשאר
בארץ כל חודשי השנה – זוגות אלה גם מקננים.
ואז הגיע תורו של אדום
החזה – ללא ספק הציפור היפה בסיור שלנו. גם אדום החזה כמו הנץ המצוי מגיע אלינו רק
בחודשי החורף. בחודשי הקיץ מבלים אדומי החזה באזורי הקינון באירופה: אוכלוסיית
אדומי החזה של דרום ומערב היבשת היא אוכלוסיה יציבה שפרטיה אינם נודדים. אדומי
החזה של צפון אירופה ומזרחה, לעומת זאת, נודדים אלינו לאגן הים התיכון
ה"חמים". אדומי החזה הם ציפורי גן וחצר קלאסיות, את מזונם, חרקים וחסרי
חוליות קטנים, הם מוצאים ברקבובית הקרקע, מתחת לעלים שנשרו. כאשר מחרידים את אדומי
החזה מרצפת החצר או הגן, הם יעופפו אל ענפיו הנמוכים של העץ, ולא ממש יגביהו – כמו
שראינו גם אנחנו, את אותו אדום גרון שבילה דקות ארוכות על ענף זית נמוך.
ציפור נוספת ממשפחת
הקכליים שלוותה אותנו לכל אורך התצפית היתה דוחל שחור גרון. גם הדוחל שחור הגרון
חורף וחולף בארץ. הדוחל צד חרקים (מעופפים ונייחים) שאותם הוא מאתר מנקודת תצפית
לא גבוהה – מראש שיח או קוץ יבש שעליהם הוא ממתין בסבלנות. דפוס התנהגות אופייני
לדוחלים נראה כאשר הם שבים אל נקודת התצפית שלהם לאחר שצדו חרק – אז הם נרגשים
ומבצעים "פלאש" בכנפיהם ומקפיצים את זנבם.
ציפור שיר נוספת,
ומרשימה מאוד בצבעיה היפים, היתה ירגזי מצוי זכר שהצלחנו (לפחות חלק מאתנו) לראות
לשניות מועטות. בטן בצבעים צהובים בולטים, ראש, גרון ופס רחב שנמשך אל תחתית הבטן
שחורים ולחיים לבנות. גם הירגזי המצוי, כמו אדום החזה, הוא שוכן חצרות וגנים
קלאסי, ובארת הוא יציב ומקנן מצוי.
דרורים ופרושים...
"אפשר" לומר
שפרושים דומים לדרורים , גודלם זהה, גם אלו וגם אלו מקפצים על הקרקע בחיפוש אחר
זרעים למאכל והגוון הכללי, גם של הדרורים וגם של נקבת הפרוש המצוי – חום במראה
כללי. בתצפית שלנו נראו שני מינים שונים של דרורים: דרור בית ודרור ספרדי. נקבת
הדרור הספרדי דומה מאוד לנקבת דרור הבית ולרוב לא ניתן להבחין ביניהן בשדה. בין
הזכרים, לעומת זאת, ניתן להבדיל בקלות, בעיקר בזכות הכיפה הערמונית והפספוס השחור
על החזה של הדרור הספרדי.
הפרוש המצוי, לעומתם,
דק גזרה, בעל זנב ארוך יותר וניכר בקלות בזכות שני פסי כנף בולטים. נקבת הפרוש,
למרות דמיונה לנקבת הדרור ירקרקה אפרפרה, וחלקי הגוף התחתונים לבנבנים. הזכרים
"צבעוניים" יותר, צדי הראש והחזה בגוון אדמדם, הראש אפור-תכלת ודגם הכנף
בולט מאוד.
ומה עוד ראינו? ראינו
בולבולים, שמענו ("צ'ח צ'אח צ'אחח") סבכי שחור ראש. המדריך (לאכזבת רוב
חברי הקבוצה) ראה כחול חזה שנמוג תוך חצי שניה למחבואו ופפיון שדות שהתעופף לו מעל
ראשינו, ולא נחת בקרבת מקום כדי שנוכל לתהות על קנקנו. אני אומר סבלנות – עוד נראה
אותם, מבטיח!
לקראת סיום התצפית
נהנינו מנקר סורי זכר, מעט אנפיות בקר שחלפו מעלינו, מעל 500 דררות וכמה עשרות
נחליאלים לבנים בדרכם ללינה ולסיום, שלדג לבן חזה שארב לארוחת הערב שלו על ענף עץ
אזדרכת.
שכחתי משהו? אולי.
בימים הקרובים אצא
לסיור מקדים בלוקיישן הבא עלינו לטובה – חולדה בדגש ברווזים (ועוד רבים אחרים).
בקרוב אשלח התרשמות, הוראות ושעת הגעה וכו'.
המשך שבוע מצויין
לכולם,
ערד
הדף מאוכסן באתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית
25/12/2009