דוכיפת – הציפור הלאומית

צילום: איתן קאופמן

שם הציפור: דוכיפת

שם לטיני: Upupa epops

שם אנגלי: Hoopoe

שם ערבי: הודהוד هدهد

מקור השם העברי:

יש סברה שהשם ניתן לה על שם הדו-כיפה שבראשה - הציצית הכפולה שלה בצללית. בשפה הכורדית נקראת הדוכיפת דו-ניקל שפירושו מקור כפול – על שם אותה צללית. אחד השמות הקדומים של הדוכיפת הוא תרנגולא ברא כלומר תרנגול בר. דיכ-פת פרושו תרנגול בר באחת מהשפות ההודיות.

הדוכיפת היא הציפור היחידה ממשפחת הדוכיפתיים שחיה בארץ-ישראל. נהוג לחשוב שהדוכיפת מהווה חוליות מעבר בין הכחלאיים (אליהם שייכים השרקרק והכחל) לבין ציפורי השיר, שכן ביציה לא עגולות ולבנות כביצי הכלאים אלא אליפטית וצבעוניות כמו ביציהן של ציפורי השיר. לעומת זאת גוזליה הם בעלי פלומה, כמו גוזלי הכחלאים ולא עירומים כגוזלי ציפורי השיר. גם מבנה הרגל של הדוכיפת הוא כמבנה הרגל של ציפורי השיר.

סימני זיהוי והתנהגות:

הדוכיפת עוף הבולט בצבעיו ובצורתו. צבע גוף הדוכיפת חום ורדרד, הזנב והכנפיים מפוספסים בשחור ולבן, על ראשה של הדוכיפת ציצת נוצות, שצבען כצבע הגוף ובקצותיהן נקודה שחורה. הציצית המתקפלת ונפרשת לסירוגין ומשמשת לתקשורת בין הפרטים השונים. אורך הגוף כ 28 ס"מ, אורך הכנף כ 14.8 ס"מ, מוטת הכנפיים כ 44 ס"מ ומשקלה בין 46 ל 70 גרם. המקור עדין , ארוך וכפוף מעט בקיצו, ארכו כ 51 מ"מ – ארוך יותר מרוחב הראש. אין הבדל חיצוני בולט בין זכר לנקבה אם כי צבעי השחור לבן של הזכר יותר בולטים והוא מעט גדול מהנקבה.
הדוכיפת היא ציפור טריטוריאלית, החיה לרוב ביחידות או בזוגות. היא מרבה ללכת על הארץ ולהניע את ראשה, כמו יונה. תוך כדי הליכה הא מנקרת מידי פעם באדמה. במעוף תנועות כנפיה אינן קצובות אלא מתגברות ונחלשות לסירוגין והיא לא מגביהה לעוף, מעופה נראה קליל ומהוסס, כמו מעוף של פרפר גדול. זקירת הציצית מתרחשת בזמן חיזור וגם בזמן סכנה. בזמן סכנה משמיעות הדוכיפת גם קולות נשיפה. באביב מרבה הזכר להשמיע קריאה טריטוריאלית אופיינית, שהיא חזרה שוב ושוב על ה'מילה' 'הוּדהוּדהוּד', המושמעת בקול עמום. על שם הקול הזה שמה של הדוכיפת בערבית - הוּדהוּד. לנקבה קול שונה, הנשמע כקול גרוד מתכת מהיר.

תפוצה בעולם:

התפוצה של הדוכיפת היא טראנספליארקטית – כלומר משתרעת על פני אירופה ואסיה – (למעט הצפון הקר והלח), צפון אפריקה וחצי האי האיברי עד לקוריאה ולמזרח סין וכן באפריקה הטרופית. המינים הצפוניים יותר נודדים בסתיו וחורפים באזורים החמים. הדוכיפת חיה בשטחים פתוחים, בשדות, בגינות נוי, במטעים וביערות פארק. תרגום שמה הגרמני הוא 'של המרעה' על שם אזור מחייתה.

תפוצה בארץ:

הדוכיפת נפוצה בכל הארץ בעיקר בתחומי הישובים, במדשאות, שדות שלחין ובור וביערות פארק.

עונתיות ושכיחות:

הדוכיפת עוף יציב בארץ. ישנם פרטים רבים המגיעים אלינו רק לאביב ולקיץ (מקייצים). עד שנות ה 40 הייתה הדוכיפת עוף מקיץ בלבד ודגרה בעיקר באזור גוש אלונים טבעון ובמישור החוף. בעקבות התרחבות שטחי שדות השלחין וכרי הדשא התרבתה מאד האוכלוסייה של הדוכיפת ונוצרה גם אוכלוסייה יציבה. יש גם פרטים שרק חולפים בארץ בתקופות הנדידה .

תזונה:

הדוכיפת מוצאת את מזונה על ידי חיטוט באדמה, בדשא ובגללי בקר. מזונה מורכב מזחלים של חרקים (בעיקר עשים), תולעים, חיפושיות ולעיתים גם זוחלים קטנים.על אף עדינות מקורה, הוא כלי חפירה ממש והיא מנקרת בו בעוצמה בקרקע ומעלה באמצעותו את מזונה. אין גופי מישוש בקצה המקור כפי שיש לחופמאים.

קינון ודגירה:

החיזור מתחיל בדרך כלל במהלך חודש מרץ. הזכר מתחיל להשמיע את קריאתו הטריטוריאלית תוך עמידה במקום גבוה, כשראשו מורכן וציציתו פרושה. תוך כדי שזוג מחפש מקומות קינון, מסתובב הזכר סביב הנקבה בכנפיים פרושות מעט ואז מאכיל אותה. הקינון הוא בחורים כגון: נקרות בעצים, סדקים בקירות אבן, בחבית זרוקה, בצינור זקוף, בארון נטוש, ובעיקר בעליות גג, מתחת לרעפים. הדוכיפת נוטה לקנן שנה אחר שנה באותו מקום. הקן בנוי מגיבוב של חומרי קינון כגון נוצות, עשבים וכדומה. בתטולה 5-6 ביצים, אליפטיות, מוארכות. קשה להבדיל בין צד חד וצד קד. שלא כמקנני חורים אחרים, שצבע ביציהם לבן בדרך כלל, צבע הביצים אפרפר – ירקרק עד חום. שני ההורים מאכילים את הגוזלים מרגע בקיעתם. הגוזלים פוערים פה אדום ומבקשים אוכל, וגם בכך דומה הדוכיפת לציפורי השיר. אם הורה חושד שיש אויב בקרבת הקן הוא ימתין זמן רב מאד ולא ייכנס עד שיסתלק האויב. אם הגוזלים מרגישים מאוימים הם משמיעים קול לחש ומתיזים נוזל מסריח ביותר מבלוטות שייעודן להפריש שומן לשימון הנוצות. תוך כדי כך הם גם מקיאים מזון מעוכל למחצה שמוסיף לצחנה. גם אצל הנקבה הופכת בלוטת השומן, בתקופת הקינון, לבלוטת ריח שמדיפה ריח דוחה, אותו היא מושחת על הקן ועל הביצים לשם הגנה. הלשלשת שמצטברת בקן מוסיפה אף היא לסרחון של קן הדוכיפת ואכן חתולים וטורפים אחרים נמנעים מלהתקיף את קן הדוכיפת. הנקבה דוגרת לבדה, מהטלת הביצה הראשונה במשך – 17-19 יום. הגוזלים בוקעים סומים אך עוטי פלומה אפרפרה על חלק גופם העליון. הגוזלים שוהים בקן 22-24 יום. ישנם מקרים בהם יש שני מחזורי קינון בשנה.

מידע מיוחד:

הדוכיפת נחשבת אחד העופות הטמאים בתנ"ך: "ואת החסידה, האנפה למינה ואת הדוכיפת" (ויקרא י"א, 19). ברפואה האלילית האמינו כי כל אחד מחלקיה עשוי להביא מרפא ומזור. למשל לב הדוכיפת במלח הודי יזרז לידה של אישה, השרית ריאותיה במים מרים גורמת לאבדן כוח הגברא, נגד נשיכת כלב יש להשרות את לשון הדוכיפת במי ורדים למשך חמישה ימים. הפלחים והבדואים מאמינים כי חלקים מגופה משמשים סגולה לאהבה בין גבר לאישה.

דוכיפת

צילום: אבי בלומן

נאום הדוכיפת:

תודה שבחרתם בי. אני מודה לכולם, ובמיוחד לחברי מעגן מיכאל, ערש הצפרות. יש לי גם זיכרון היסטורי של אבות אבותי שקיננו לפני שנים בין קירות צריף גן ב'. תשאלו את "לתי" הגננת, היא אפרת בירן חובבת הטבע! אבל לא בגלל זה התקשרתי. אני עדיין נרגשת מהמפגש עם נשיאים וחשובים, ויוסי לשם בראשם. בכל מהדורות החדשות הופעתי, ואפילו אצל לונדון וקירשנבאום, אבל כאן עלי להעיר הערה: שיבחו את הצבעים, את התפוצה הרחבה, את היחסים עם שלמה המלך, החכם באדם, אבל שכחו לציין את התועלת שני. אמנם ציינו שאני אוכלת חרקים, אותם אני עודרת במקורי העשוי לדבר. אבל שכחו לציין שאני מתמחה בערצבים, (אותו "כלב מים" הנובר בגינות ובדשאים). קצת השמיצו אותי בכתר אוליגרכי אותו אני נושאת בעיקר בגינות העשירון העליון, ושכחו לציין שערצבים חיים גם באדמות לחות אחרות, כגון גדות בריכות הדגים, אצלכם, למשל!

כך או אחרת, תועלת מרובה אני מביאה בשטחים המושקים, ואנא אל תשכחו זאת, כאשר אתם מונים את מעלותי!! ושוב תודה שבחרתם בי!

ראינה ושמעה יהודית איילון

מקורות מידע ואתרים נוספים:

1. פז, עוזי. (1986) האנציקלופדיה החי והצומח של א"י, כרך 6 הוצ' משרד הביטחון והחברה להגנת הטבע.

2. מויאל, חיים. (2004) לקסיקון שמות החולייתנים בישראל, הוצא' טבע הדברים, הרצלייה.

3. אתר מט"ח http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=1051.

4. ציפורים מקננות חורים: http://www.yardbirds.org.il/daf/hole%20nesting%20birds.htm

5. קול דוכיפת מתוך גלריית הקולות של אתר הצפרות הישראלי http://www.birds.co.il/photogallery/sounds/passrines/Hoopoe.wma

6. הדוכיפת בבולים: http://my.ort.org.il/holon/birds/at1.html

7. הדוכיפת בויקפדיה

8. אוסף קישורים בנושא הדוכיפת: http://www.orianit.edu-negev.gov.il/birds/links/search.asp?catid=16

9. מצגת על הדוכיפת.

10. בחירת הדוכיפת לציפור הלאומית באתר YNET

ליקטה וערכה שלומית ליפשיץ

shlompof@netvision.net.il

תודות על הסיוע בליקוט החומר לדורון להב.

לאתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית

http://www.yardbirds.org.il/

01/06/2008