סיפורם של גוזלי
סיס
יוסף ברנר, בלהה קלישר
- הזז
זה היה בסוף אפריל 2004. קן ובתוכו
שני גוזלי סיס נפל מעץ תמר שנכרת. הם היו בני יום או ימיים. ערומים, נטולי נוצות.
שכבו חסרי אונים. אחד היה גדול במעט מהשני. הרדיאטור כבר היה מאופסן, אבל ידענו
שהגוזלים זקוקים לחום. גופם ערום מנוצות ועדיין לא מייצר חום. חיממנו אותם על
ידי מנורת שולחן שהייתה מכוונת לכלוב, אבל חצצנו בינום לבין המנורה בבד כהה
כדי שלא יסתנוורו. כשמחממים בצורה זו צריך להיזהר שהבד לא ייחרך, וגם לבדוק
שלא יהיה חם מדי. שמים יד ומרגישים חום נעים, זו הטמפרטורה הרצויה. אפשר לשים אותם
על בקבוק מים חמים (עם חציצה של מגבת) אבל אז צריך לדאוג להחליף מים כל פעם
שהבקבוק מתקרר.
לצערנו הגוזל הקטן לא שרד ומת לאחר כשבוע.
הוא כבר הצליח לגדל פלומה אבל משום מה לא המשיך להתפתח. מראש היה קטן מאחיו כפי
שניתן להתרשם מהתמונות. נשאר אחיו הגדול ממנו.
מה עם אוכל?
הסיסים ניזונים מחרקים כלומר מחלבון מהחי.
האכלנו אותו בבשר עוף טחון. לפי הלשלשת שלו ראינו שהמזון בהחלט מתאים. הלשלשת לא
הייתה שלשולי, אלא לשלשת עטופה בקרום בשלולית זעירה סידנית
לבנה.
כמות האוכל כעובי גלעין זית
בינוני מחממים לטמפרטורת החדר, יוצרים ממנה מעין נקניקון,
ומחדירים לו לתוך פיו הפעור והרוטט. כך כל כמה שעות. בהתחלה בתדירות גבוהה, כל
שעתיים בערך, וככל שהגוזל גדל, ניתן להקטין את התדירות.
כשהסיס גדל והעלה נוצות החלפנו לו את הכלוב
לגדול יותר. מכיוון שרגלי הסיס לא מיועדות להליכה אלא לטיפוס ולהיתלות, שמנו
לו על דופן הכלוב אבן כורכר מחורצת בעלת נקיקים קטנים בהם יכול היה להיתפס. הוא גם
נעזר בשלבי הכלוב ונתפס בהם.
אחרי כחודש ראינו שהוא כבר לא רוצה לאכול
מהיד. הוא כבר לא פער את פיו מולנו כל פעם שבאנו אליו, אלא התחיל לאכול לבד. כנפיו
גדלו ומוטת הכנפיים קיבלה ממדים מרשימים. זמן השחרור קרב.
קראנו בספרות שגוזל סיס אינו זקוק לאימוני
תעופה. כשמגיע הרגע והוא בשל לתעופה, הוא נופל מהקן, צונח, ואז תופס גובה וממריא,
ומאז נשאר כל הזמן באוויר למעט בזמן הקינון.
כשהשתכנענו שזמן השחרור הגיע, עלינו לגג
בקומה רביעית. למעלה בשמיים חגה עדת סיסים מצווחת. לפני שעלינו שכנענו אותו
לאכול כדי שלא יצא לעולם על בטן ריקה. פתחנו את הכלוב ושמנו אותו על הכלוב שהונח
על מעקה הגג. זה לקח שנייה אחת. הוא פרס כנפיו, צלל לגובה של שתי קומות, ואחר
ראינו אותו נוסק ומצטרף ללהקת הסיסים. עקבנו אחריו במבט. הוא עדיין היכה בכנפיו ולא דאה כרוב הסיסים. מרוב התרגשות ומהירות לא
הצלחתי לצלם את רגע התעופה.
הגוזלים שנפלו מהקן
שני הגוזלים לאחר מספר ימים
האכלת הגוזל ששרד
האכלת הגוזל ששרד
הגוזל הבוגר
שחרור הגוזל לחיים עצמאיים
חזרה לאתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית