סודות טבק השיח Nicotiana glauca

עמינדב ברנשטין 2008

קיץ. שיחי הטבק גבוהים (עד גובה אדם ויותר) פורחים בשפע, בכל מיני פינות ברחבי הארץ: צידי דרכים, חצרות, מעזבות ועוד.

הפרחים הצינוריים באורך של פלוס מינוס 5 ס"מ, בצבע צהוב, מונחים לרוב בעמדה אופקית. על גבי שיח אחד, ניתן כרגיל לראות

בו זמנית: כפתורים, פרחים פתוחים, פרחים סגורים, פירות ירוקים ופירות בשלים גדושי זרעים קטנטנים. העלים הגדולים, בצבע

ירוק-אפרפר, הם דמויי ביצה עם בסיס טרף אסימטרי.

טבק השיח, שמקורו בדרום אמריקה, הוא צמח נפוץ (כפליט תרבות?) בעולם כולו.

צורת הפרחים הצבעוניים, תנוחתם האופקית והצוף שבתחתיתם, מרמזים על כך שהמאביקים אמורים להיות ציפורים או פרפרים

בעלי חדק ארוך. בארץ נראו רק לעתים רחוקות צופיות הפוקדות את פרחי טבק השיח, ואפילו מנקרות את בסיס הכותרת כדי למצוץ

בקלות את הצוף. אין מידע על פרפרים, כמו רפרפים, הבאים למצוץ את הצוף. בכל זאת, אני מצאתי כי לפרחי טבק השיח אורך

כמעט אחיד אצל שיחים שונים באותו אזור. אבל ישנו הבדל באורכם בין אזורים שונים, כמו בין מרכז הארץ לבין הנגב, למשל.

עובדה זאת היא אולי ראייה שבכל אזור מאביק עם מקור או לשון באורך אחר בכל זאת, סביר כי הנבת שפע של זרעים פוריים,

נובעת בעיקר מהאבקה עצמית.

ברור שהאבקה עצמית עלולה להקטין את המגוון הגנטי של האוכלוסייה, ועל-כן נשאלת השאלה האם לטבק השיח תכונות המעודדות

האבקה זרה, כפי שנראה בהמשך?

מתוק וגם רעיל?

בארצות הברית נערכו לאחרונה מחקרים עם מין אחר של טבק - Nicotiana attenuata – הגדל בר במערב המדינה.

התוצאות מתפרסמות למשל במאמרים הבאים:

Kessler Danny, Baldwin Ian T. (2006) – Making sense of nectar scents: the effects of nectar secondary

metabolites on floral visitors of Nicotiana attenuata – The Plant Journal 49, 840-854

Kessler Danny, Gase Klaus, Baldwin Ian T. (2008) – Field experiments with transformed plants

reveal the sense of floral scents – Science 321(5893):1200-1202

בצילום רואים קוליברי המוצץ צוף מתוך פרח של N. attenuata. התברר כי צוף זה מכיל, בנוסף לסוכרים מתוקים, גם ניקוטין

שהוא מריר (ורעיל). קודם כל, יתכן שמרירות זאת דוחה "שודדי צוף" (המנקרים למשל את בסיס הכותרת, ומוצצים צוף ללא האבקה)

ו/או את זוללי הפרחים. מאידך, הכותרת מפרישה חומר ריח שדווקא מושך בעלי חיים כמו ציפורים ורפרפים, שיבואו לשתות ולהאביק.

בניסויים הנ"ל החוקרים יצרו שושלות שונות של הצמח, תוך כדי שימוש בהינדוס גנטי. שושלת ביקורת אחת נותרה כמות שהיא:

הצוף הכיל ניקוטין, והכותרת הפרישה חומר ריח. בשושלות אחרות חסר היה ניקוטין או חומר ריח או שניהם גם יחד.

הצמחים של השושלות השונות גדלו ופרחו כרגיל, והפרחים הפרישו צוף באותה מידה. בעלי החיים כמעט אינם פוקדים פרחים חסרי

חומר ריח. לגבי פרחים מפיצי ריח, התברר כי בעלי החיים מוצצים, בכל ביקור, יותר צוף מהפרחים חסרי הניקוטין – בהשוואה עם פרחים

עם ניקוטין. המסקנה הסבירה הייתה שביקורים חטופים מפרח לפרח, הנגרמים מהניקוטין המצוי בצוף, אמורים לסייע להאבקה זרה –

לטובת המין. אבל, החוקרים רצו לבדוק זאת ישירות. הם הסירו את האבקנים מהפרחים של השושלות השונות. התוצאה הייתה שהצמחים

חסרי ניקוטין ו/או חומר ריח, הניבו פחות ממחצית כמות הזרעים מאשר צמחי הביקורת. הם בדקו גם את דנ"א מהזרעים של הצמחים

נטולי האבקנים, בכדי לברר מי ה-"אבא" שלהם. התוצאה: המפסידים העיקריים היו שוב האבות חסרי ניקוטין ו/או חומר ריח.

זאת דוגמה מדהימה של "הצמח הנבון"! האם גם אצל טבק השיח שלנו ישנה תופעה דומה? כדאי לבדוק!

הדף מאוכסן באתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית

http://www.yardbirds.org.il

31/12/2008