קבוצת צפרות אזור השפלה

סיכום מפגש מס' – 1 אגמון הסופרלנד, ראשון לציון. 14/12/09

שלום חברים,

את התצפית באגמון הסופרלנד אני אחלק לשלושה מוקדים, בהתאם לשלושת האזורים שבהם צפינו בציפורים: מגרש החנייה, מערב האגמון ומזרח האגמון.

מגרש החנייה:

המאינה המצויה היתה, למרבה האירוניה, המין הראשון שעליו התעכבו ועליו דיברנו. אני כותב למרבה האירוניה משום שהמאינה המצויה אינה מין מקומי "טבעי" אלא מין פולש שנמלט/שוחרר מכלובים ומגדלי ציפורי נוי והתאקלם בארץ בצורה מהירה ומוצלחת. אופיה השרדני, וה"אלים", אם ניתן להגדירו כך, מביא למצב שהמאינה המצויה פוגעת במיני עופות אחרים אם בצורה ישירה: כמו השתלטות על מקומות קינון פעילים וטריפה של ביצים וגוזלים של ציפורי שיר קטנות, ואם בצורה עקיפה: כמו תחרות על מזון. המאינה, כאמר, היא מין פולש ואפילו לא רצוי, אבל למרות זאת מדובר בעוף איטליגנטי מאוד, ערב לאוזן ויפה לצפייה. גודלה של המאינה כגודל זרזיר, גווניה של המאינה חומים, ראשה כהה ומסביב לעיניה יש עור חשוף בצבע צהוב. גם המקור והרגליים צהובים ובזמן התעופה נחשפים שני "חלונות" לבנים בולטים באברות היד (בכנפיים).

עוף נוסף אשר בלט במגרש החנייה, ובכלל בכל התצפית, היה העורב האפור. העורב האפור הוא עוף גדול ומוטת הכנפיים (מידת האורך מקצה לקצה) שלו יכולה להגיע אפילו למטר! כולם מכירים את העורב האפור גם בזכות מראהו היחודי: ניצוי בעל שני צבעים, הגוף אפור בהיר, הכנפיים הזנב והראש שחורים, וגם על החזה יש לו לעורב סינר שחרחר ומרושל. סיבה נוספת שבגלל כולם מכירים את העורב האפור היא עובדת היותו עוף מצוי ביותר. קודם לכן, כשהזכרנו את המאינה המצויה הגדרנו אותה בתור מין פולש, העורב לעומתה, קיבל את התואר המפוקפק – מין מתפרץ. ובאמת, העורב האפור התפשט לכל חלקי הארץ! גם הוא עוף אינטליגנטי ביותר, שלמד לעקוב אחר האדם ולנצל את העובדה שהאדם מייצר אשפה שמלאה במזון, האדם מגדל גידולים חקלאיים שמושכים חרקים, חסרי חוליות ובעלי חוליות רבים אשר יכולים לשמש בתור מזון, גם עצי פרי – כמו הפקן למשל, חביבים מאוד על העורב ובאמת... אחד המראות החביבים בעולם העופות הישראלי הוא ההתמודדות של העורב האפור עם אגוזי פקן. האם אתם יודעים כיצד הוא מפצח אותם?

בני האדם נטעו עצים רבים, ובמיוחד חורשות איקליפטוס, שמתאימות מאוד לקינון. העורב האפור הוא "מין מתפרץ" בהחלט! והוא גורם לנזקים רבים, גם לחקלאות וגם לעולם החי ולאיזון העדין של המערכת הטבעית שסובבת אותו: העורבים שודדים קינים של ציפורים אחרות, זוללים חרקים וחסרי חוליות ולכן.... מתחרים עם עופות אחרים שניזונים מאותו מזון, וגם עם זוחלים כמו נחשים ולטאות אשר תרים אף הם אחר אותם חרקים וחסרי חוליות. האמת היא שאם יעלה בידו של העורב האפור לטרוף גם אותם, אז מדוע לא...

הנחליאלי הלבן הוא אחד הסימנים המוכרים לכולנו, לבואו של הסתיו. האמת היא שבמושגים של נדידה, הנחליאלי מופיע בארץ בסוף עונת הנדידה – בחודש אוקטובר. אולי בגלל שבשבילנו החודשים אוגוסט וספטמבר נחשבים עדיין לחודשים קיציים, בעוד שאצל בעלי הכנף מדובר בזמנים רגישים של סתיו – זמנים של נדידה.

הנחליאלי הלבן מאופיין בצבעי אפור, לבן ושחור. בזנב ארוך שאותו הוא מניע מעלה ומטה ללא הרף, בעובדה שהוא מעדיף לרוץ במהירות על הכביש לעל פני מנוסה בתעופה וכמובן – בזכו הסינר השחור שעל חזהו.

הסתכלו על המקור של הנחליאלי – לאיזה סוג של מזון מקור שכזה (דקיק, חד וארוך) מתאים? האם לאכילת פירות, האם לליקוט ופיצוח זרעונים, האם לציד חרקים או שמא גם הוא, כמו העורב האפור, אוכל כל?

בנוסף לנחליאלי הלבן, זכינו לצפות בעוד ציפור שיר חביבה בחולות שמול מגרש החנייה – העפרוני המצוייץ. להבדיל מהנחליאלי הלבן, שמקייץ ומקנן בארצות הצפון ובא לחרוף (לבלות את חודשי החורף) באגן הים התיכון שם נמצאת ישראל שלנו, העפרוני המצוייץ הוא ציפור שיר יציבה שמקננת ומבלה את כל חודשי השנה בארץ. לא רק בארץ, כמובן, העפרוני המצוייץ יציב גם במערב אירופה, תורכיה, המזה"ת וצפון אפריקה – אבל האוכלוסיות שלו אינן נודדות. העפרוני המצוייץ, כמו כול העפרונים, מבלה את רוב זמנו על הקרקע, מקנן על הקרקע ובעל גוונים חוליים. סימן ההיכר הבולט שלו הוא כמובן הציצית הבולטת, שאותה הוא זוקר לעיתים תכופות, ואשר בזכותה יתן לו שמו.

אגמון הסופרלנד – גדה מערבית:

התצפית בשטח האגמון התאפיינה בעיקר במיני עופות מים. צפינו בעופות רבים ממשפחת האנפתיים: אנפיות בקר אשר ניצבו על האשלים שבדרום האגמון, לבנית גדולה אחת שהפתיעה והצטרפה וגם מספר לא גדול של קורמורנים גדולים. לבניות הבקר הן אנפות "גוצות" אשר מתאפיינות במקור כתום/צהבהב וגם הרגליים בהירות. הלבנית הגדולה לעומתן, גדולה מאוד, בעלת צוואר ארוך ונחשוני ובחורף מקורה צהוב ורגליה הארוכות שחורות. בנוסף לשתי אלה נצפתה גם אנפה אפורה אחת – גם היא גדולה כמו הלבנית הגדולה, וכשנתקלנו בפרט נוסף בגדה המזרחית של האגמון, כמה מחברי הקבוצה חשבו שמדובר ב... חסידה. מאוחר יותר, בגדה המזרחית, פגשנו שני נציגים נוספים של המשפחה, נגיע אליהם בהמשך.

שני מיני עופות מים נוספים שראינו היו הסופית והאגמית המצוייה. עופות בגודל בינוני שהוגדרו על ידינו כסוג של "תרנגולות מים". הסופיות והאגמיות הן שחיניות מצויינות וכפי שראינו אין להם שום בעיה לחפש את מזונן גם מחוץ למים, כשעלו על הגדה לימיננו. הסופית קטנה במעט מהאגמית, גווניה חומים והיא ניכרת בפס לבן מקוטע לאורך צידי גופה. האגמית המצוייה, לעומת זאת, אפורה כהה וניכרת בקלות בזכות מקורה ומשטח המצח שלה, אשר בולטים בצבעם הלבן.

באותו מקום צפינו גם בשני נציגים ממשפחת השלדגים: הפרפור העקוד – אשר נוהג לרפרף מעל פני המים בחיפוש אחר דגים, והשלדג הגמדי שמעדיף להמתין למזונו מנקודת תצפית. כזכור, הפרפור העקוד גדול הרבה יותר מהשלדג הגמדי וצבעיו שחורים ולבנים (עקוד). השלדג הגמדי, לעומתו, קטן וצבעיו בולטים ויפהפיים: הכיפה והכנפיים בגוון כחול ירקרק, הגב והזנב כחולים בוהקים, הגרון וצידי הצוואר לבנים והחלקים התחתונים חומים אדמדמים חמים.

ציפור שיר נוספת שראינו באזור הגדה המערבית היתה סנונית רפתות – כמה פרטים שהתעופפו מעלינו רוב זמן התצפית. הסנונית ניכרת בגזרתה דקת הגזרה ובזנבה הממוזלג. סנוניות רבות נמשכות לגופי מים – שהם גם משכנם של יתושים, ברחשים וזבובונים, שחביבים מאוד על הסנוניות.

אגמון הסופרלנד – גדה מזרחית.

שני נציגים נוספים, כאמור, של משפחת האנפתיים: לבנית קטנה ואנפית סוף. הלבנית הקטנה ניכרת ברגליה השחורות אבל אצבעותיה צהובות (גוון גפריתי בולט). גודלה של הלבנית הקטנה דומה לזה של אנפית הבקר, אבל היא דקת גזרה ומקורה ארוך ושחור.

אנפית הסוף היא הרבה יותר לבנה בתעופה (כנפיים, זנב וגחון) אבל בעמידה נראים רק צבעיה החומים וצווארה המפוספס – צבעי הסוואה שקצת מקשים לצפייה בה. אנפית הסוף היא אנפה קטנה למדי.

עוף נוסף, וחביב מאוד, שזכינו לצפות בו היה הטבלן הגמדי. האמת היא שהיו כמה פרטים בכל האגמון אבל אנחנו התרכזנו בעיקר בזוג, אשר נתן תצפית טובה לקראת סוף המפגש. הטבלן הגמדי הוא הטבלן הקטן ביותר, צווארו קצר, גופו גוצי ובחורף צבעו הכללי חום בז'. התנהגותם של הטבלנים מעט מקשה על צפייה בהם מכיוון שהם מבלים לא מעט זמן בצלילות ממושכות מתחת לפני המים, בחיפוש אחר מזון.

מינים נוספים שנצפו, ולו לשניות ספורות (או בתעופה גבוה מעלינו) היו: בז מצוי (נקבה), דוכיפת, ברכיות (ברווזים) ושחפים צהובי רגל.

חברים שימו לב: כדי להנות מצפרות טובה יותר אני ממליץ בחום להצטייד במשקפות איכותיות יותר, במגדירים ואז... לצאת לשדה ולהתחיל לשבור את הראש. אני אשמח מאוד לשמוע על חוויות ותצפיות שערכתם בעצמכם.

ערד

חזרה לרשימת המפגשים

הדף מאוכסן באתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית

http://www.yardbirds.org.il/

25/12/2009